תמ"ש 28954-09-10 ל. נ' כ.
הדין העברי הוא הדין אשר מנחה את יחסי הנישואין בישראל לגבי בני זוג יהודים. על פי דין זה, בעל חייב במזונותיה של אשתו עד לפקיעת הנישואין. כמו כן, מזונות אישה נפסקים לאחרונה על בסיס רמת החיים אליה היא הורגלה. מיושם בעניין זה הכלל כי האישה עולה עם הבעל אך אינה יורדת עימו. עם זאת, מזונות אישה אינם חבות מוחלטת. זכאותה של אישה למזונות אלה קיימת לאחרונה כל אימת שהיא חיה עם בעלה, מתגוררת עימו ומקיימת את חיוביה כלפיו.
במידה והבעל עוזב את הבית, ללא סיבה מוצדקת, אין מדובר באיון זכותה של האישה למזונות. עם זאת, ישנם מקרים בהם הבעל עוזב את הבית מסיבה הנעוצה באישה. במקרים אלה, לא יונח על כתפיו הנטל לשלם את מזונותיה של האחרונה. נטל ההוכחה בסיטואציות אלה רובץ לפתחו של הבעל ועליו להוכיח כי המניעה מלגור ביחד מקורה באישה. דהיינו, בעל לא יהיה חייב במזונות אשתו במידה ויעלה בידו להוכיח כי הוא "נאלץ לעזוב את הבית" שלא ברצונו ובהסכמת האישה.
טענות בדבר בגידה ואף איומים לרצח
במקרה דנן, שני הצדדים היו מלאים טענות כרימון האחד כלפי השני. בעוד האישה טענה כי הבעל שינה עורו כלפיה לאחר הולדת בתם המשותפת, והחל להתייחס אליה בקרירות, הגבר טען כי לא היו דברים מעולם. לטענתו, הוא נאלץ להתמודד עם מרדנותה והתנהגותה הבזויה של האישה. כמו כן, בין הצדדים עלו טענות בדבר נתינת עיניים באחרים וניסיונות/כוונות בגידה.
קראו עוד בתחום:
- מזונות אישה למרות בגידה, האמנם?
- מזונות אישה זמניים לאחר גירושין, האמנם?
- שלילת מזון אישה לאחר התנהלות בחוסר תום לב מצידה
-
הסרת צו עיכוב יציאה מהארץ על ידי הפקדת 200,000 שקלים ערובה
האישה טענה כי הבעל עזב את הבית לטובת אישה אחרת ואילו הבעל טען כי האישה סילקה אותו מהבית משום שהיא לא הייתה מעוניינת בהמשך היחסים המשותפים. לטענת האישה, היא החלה לחשוד לפני מספר חודשים כי בעלה מנהל רומן עם אישה אחרת. האישה טענה כי כאשר היא הטיחה בו את הדברים, הוא החל לאיים עליה כי ירצח אותה. עם זאת, בתצהיר העדות הראשית האישה השמיטה את הטענות בדבר האיומים ברצח והסתפקה רק בגרסה כי "לאחר שגילתה את הרומן החלו מריבות ביניהם ויחסי הנישואין עלו לשרטון באופן שהביא לעזיבת הבעל את הדירה".
מנגד, הבעל טען כי האישה "לא בחלה בשום אמצעי על מנת להביא לסילוקו מביתו". לטענתו, הוא איננו מתגורר עם אישה אחרת ומעולם לא בגד באשתו. אדרבא, טען הבעל, האישה היא זו אשר נתנה עיניה באחרים. בנוגע לטענות האלימות, הבעל טען כי האישה הגישה מספר תלונות במשטרה אך ביטלה אותן בעצמה.
בית המשפט: לא יושלמו מזונות אישה, הצדדים השלימו עם עזיבת הבעל
בית המשפט קבע כי ניתן לראות באופן ברור שהצדדים לא היו מעוניינים להמשיך את חיי הנישואין המשותפים בשום פנים ואופן. צוין עוד כי בשלב מסוים הגישה האישה בקשה למתן צו הגנה בטענה כי בעלה איים עליה, אך לאחר מכן ביטלה את בקשתה בהסכמה ותחת מתן צו מניעה לפיו כל צד מנוע מלהיכנס לדירת הצד השני ו/או ליצור קשר עימו.
נקבע אפוא כי המניעה הראשונית שגרמה ליציאת הבעל מהבית המשותף הפכה מאוחר יותר להחלטה משותפת. בנוסף, לא הובאו ראיות לכך שההסכמה המשותפת נבעה מקיומן של נסיבות אשר לא אפשרו לאישה לקיים חיים סבירים בבית בגין התנהגות בעלה. אמנם הבעל יזם את תביעת הגירושין, אך הדבר נעשה לאחר שהצדדים כבר גמרו אומר לסיים את הקשר ביניהם.
דהיינו, "המניעה למגורים משותפים הייתה בהתאם להחלטה משותפת שהתקבלה בכפוף להסכמה של שני הצדדים". בית המשפט הוסיף וציין כי האישה לא הביעה רצון לפיוס ומעדותה הייתה ניתן להתרשם כי היא איננה רוצה עוד לחיות עם בעלה. לאור האמור, נקבע כי הבעל לא יהיה חייב במזונות אשתו.
