תמ"ש 48375-12-11 א.ע. נ' א.ד.
מזונות אישה בישראל נקבעים על בסיס הדין האישי החל על הצדדים. במקרים בהם מדובר בבני זוג מוסלמים, הדין האישי הרלבנטי קבוע בחוק המשפחה המוסלמי משנת 1917. חוק זה מבוסס על האסכולה החנפית. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי כאשר יש צורך לפרש את החוק, הפרשנות נעשית על בסיס "מקורות האסלאם ודיני השריעה".
הדין השרעי קובע כי גבר חייב לאחר הנישואין במזונות אשתו ומדובר בחובה הנובעת משלושה מקורות עיקריים - דיני השריעה הקלאסיים, חוק המשפחה המוסלמי, והקוראן. על פי חוקים אלה, לאחר שקשר הנישואין הושלם, הבעל חייב בתשלום המוהר, פרנסת המשפחה, וחלים על האישה דיני הירושה. המזונות נקבעים על ידי בני הזוג או לפי החלטת שופט.
קראו על מזונות אישה:
- מזונות אישה עובדת
- זכות אישה למדור - משמעות מבחינת גידול קטינים בבית
- מזונות אישה למרות פירוד - אי קיום הסדר כלכלי נאות
- האם ניתן לחייב אישה לצאת לעבוד?
סכום זה ניתן להגדלה או להפחתה בגין שינוי במחירים ו/או שינוי במצבו הכלכלי של הזוג. סעיף 94 לחוק המשפחה המוסלמי קובע כי במידה והבעל מסרב לפרנס את אשתו, שופט יוכל לקצוב לאישה מזונות לפי בקשתה ובהתאם ל"מצב בין הצדדים מיום הבקשה". כמו כן, השופט רשאי גם לצוות על פירעונם של המזונות מראש עבור תקופה שתיקבע על ידו.
"הבית" בדין המוסלמי - גורם מאחד
סעיף 101 לחוק המשפחה קובע כי כאשר האישה מרדה ועזבה את בעלה, או שמנעה ממנו להיכנס לביתה, וזאת לפני שדרשה ממנו להעבירה לבית אחר, היא איננה זכאית למזונות בגין תקופת "מרדנותה". פרט לסעיף הנ"ל, אין בחוק המשפחה המוסלמי פעולות נוספות (או חוסר פעולות) של האישה אשר נחשבות למרידה (אף לא סירוב להתייחדות). דהיינו, האישה זכאית למזונותיה כל אימת שהיא לא עזבה את בעלה או מנעה כניסתו לביתה.
בדין המוסלמי, כפי שניתן לראות, הבית נחשב כיסוד מאחד (שאף גובר על הסכמה ליחסי אישות). מדובר אפוא במוסד אשר מטיל מראש את הסדרת המדור המשותף וחובת הפרנסה לפתחו של הבעל בלבד, ומנגד דורש ציות מוחלט מהאישה והיצמדות (עד כדי ריתוק) לבית המגורים שהבעל הסדיר. במילים אחרות, אישה יכולה להיות זכאית למזונותיה גם כאשר היא מפרה את חובת הציות, וכל אימת שהיא איננה עוזבת את בית המגורים. להלן דוגמא למקרה כאמור.
האישה עזבה את הבית בטענת אלימות
בית המשפט לענייני משפחה נדרש במקרה דנן לסוגיה בה אישה מוסלמית טענה כי היא עזבה את הבית מ"סיבה שרעית מוצדקת" וזאת משום שהיא סבלה מאלימות במשפחה מצד הבעל. הבעל טען כי הוא לא נקט כלפי אשתו באלימות, בוודאי לא סמוך למועד עזיבתה, ומדובר בסכסוך שהיה למעשה בין אחותה ואחיו. בית המשפט בחן את טענות הצדדים וקבע כי גרסתו של הבעל הייתה מהימנה יותר.
קראו עוד על אלימות במשפחה:
- הרחקת בעל מכה מדירה משותפת
- אישה תשלם פיצויים בגין תלונת שווא בגין אלימות במשפחה
- כנס בעניין אלימות במשפחה בקרב בני העדה האתיופית
- תביעה פיצויים של אישה מוכה - אלימות במשפחה במגזר הערבי
השופט מצא סתירות עמוקות בגרסאותיה של האישה באשר לנסיבות עזיבתה את הבית. הודגש כי הבעל הגיש כנגד האישה תביעת ציות לאחר עזיבתה, ובכתב ההגנה מטעמה לא הוזכרה כלל טענת האלימות. השופט ציין כי במידה והאישה אכן "סבלה מאלימות כה קשה", הרי שסביר להניח שהיא הייתה מעלה טענה בעניין זה כבר בשלב הראשוני הנ"ל.
יתרה מזאת, בית המשפט מצא כי "עלו תהיות עד כדי ספק רב ביחס לשאלה האם האישה סבלה מאלימות". לדוגמא, האישה טענה כי היא סבלה מאלימות שהצריכה כל פעם טיפול רפואי. עם זאת, לא הוצגו מסמכים רפואיים אשר היו יכולים לאשש טענה זו. במהלך הדיון, האישה אף העידה כי מעולם לא הלכה לקבל טיפול רפואי בגין מעשי בעלה. כמו כן, האישה הגישה אמנם תלונה במשטרה כנגד בעלה, אך בגין "איומים" ולא בגין "אלימות". בסופו של היום, בית המשפט דחה את תביעתה של האישה למזונותיה וקבע כי האחרונה לא עזבה את הבית מחמת אלימות אלא - ככל הנראה - בשל נסיבות אחרות.
