ביטול התחייבות לתת מתנה מצד אב לבתו ובעלה
עובדות המקרה
תובענה להשבת כספים ולפסק דין הצהרתי, שהגיש אב כנגד הנתבעים, בתו והגרוש שלה, במסגרתה עותר לפסק דין הצהרתי לפיו בטלה התחייבותו ליתן במתנה לנתבעים את הזכויות בחלקת מקרקעין ובדירה אשר נבנתה על החלקה; כמו כן עותר האב להחזר ההלוואות שניתנו לנתבעים בתקופה בה היו הנתבעים נשואים זה לזו.
קרא עוד...
בקשה לביטול מתנת מכונית BMW בין בעל לאשתו
פסק דין הצהרתי - גילוי חשבונות ופירוק השיתוף
האם ניתן לתת סעד הצהרתי על מנת לשמר את המצב הקיים?
האם יש לבטל את ההתחייבות ליתן מתנה?
העברות בין קרובים – נטל הראייה
1. נטל הראיה כי על הנתבע להשיב לתובעים את הזכויות במקרקעין, כלי החשמל וסכום כסף אשר קיבל מהם הוא על שכמם של התובעים בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה". בדרך כלל במצב כזה בו מודה מקבל הכסף בקבלת הזכויות/הסכום, נטל ההוכחה עובר משכמם של התובע אל שכמו של הנתבע ומוטלת עליו רמה גבוהה של הוכחת כוונתו של נותן הכסף להעניק מתנה.
2. שונה המצב כאשר מדובר ביחסי קירבה בדרגת קירבה ראשונה ובמערכות יחסים המאופיינות בתמיכה, הענקה ונתינה ללא תמורה של צד אחד למשנהו, כגון יחסי הורים, ילדיהם ובני זוגם. ניסיון החיים מלמד כי הורים נוהגים להעניק לצאצאיהם מתנות כספיות ואחרות. משנישאים הילדים ומקימים משפחה משלהם, הופך בדרך כלל אף בן זוגם לחלק מהמארג המשפחתי החוסה "תחת כנפיהם" של ההורים והנתמך בסיועם.
3. בהתבסס על הגיון הדברים וניסיון החיים, נתינה שכזו לצאצאים ולבני זוגם תסווג כמתנה, אלא אם כן יוכח מפורשות כי הנתינה ניתנה בגדר הלוואה או כנגד תמורה מוגדרת.
4. לאור האמור לעיל גם בענייננו על התובע לעמוד בנטל המוטל כרגיל על כל תובע להוכיח את תביעתו ובנוסף בנטל המיוחד ובחובה המוגברת כמופרט לעיל.
מהות העסקה
1. אין חולק כי הקרקע עליה נבנתה הדירה הוענקה לנתבעים ללא תמורה. המדובר, אפוא, בעסקת מתנה. התניית מתנה בתנאי מחייבת התנייה מפורשת, הגלויה גם למקבל המתנה. בהתניית המתנה בתנאי חושף הנותן את המניעים המסתתרים מאחורי רצונו לתת מתנה, מניעים שלרוב נותרים חסויים באשר אין להם חלק בתוכן עסקת המתנה, ונותן למניעים אלה את החשיבות והנפקות המשפטית עליה הצבענו לעיל. יחד עם זאת, יש נסיבות שמהן ניתן ללמוד על קיום תנאי מכללא. אין עוררין כי ההעברה על שם בני הזוג לא הושלמה למרות שנחתמו תצהירי העברה ויפוי כח בלתי חוזר לטובת בני הזוג.
2. בעניינו ועל פני הדברים משהודה התובע כי הוא זה שמנע מפורשות את רישום הדירה על שם הנתבע אין הוא רשאי להסתמך על אי הרישום ובעצם העיסקה הושלמה ואין הוא רשאי לחזור ממנה.
יפוי הכח הבלתי חוזר
1. אין חולק כי בתצהירי המתנה המהווים את עסקת היסוד לא ויתר התובע על הזכות לחזור בו מהתחייבותו. ואולם, בד בבד עם תצהיר המתנה חתם התובע על יפוי כח בלתי חוזר לפיו הסמיך עורך דין לבצע בשמו ובמקומו את כל הפעולות הדרושות להשלמת העסקה.
2. במתן יפוי הכח הבלתי חוזר ויתר התובע על זכותו לחזור בו מן העיסקה.
3. הכלל הוא, שכל עוד לא הסתיימה העסקה ברישום, רשאי נותן המתנה לחזור בו, ואף אינו נדרש ליתן טעם או סיבה לחזרה מהמתנה.שני החריגים לכלל הם: שינוי מצב של מקבל המתנה בהסתמך על ההתחייבות, או ויתור בכתב של נותן המתנה על הזכות לחזור בו מהמתנה.
4. עילה נוספת לביטול התחייבות ליתן מתנה קבועה בסעיף 5(ג) לחוק המתנה, וזאת בשל התנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי נותן המתנה או כלפי בן משפחתו. זכות זו שונה מזכות החזרה שבסעיף 5(ב) לחוק המתנה בהיותה כללית ללא מגבלות, היינו הנותן רשאי לחזור בו במסגרת סעיף 5(ג) לחוק המתנה אפילו אם ויתור בכתב על זכות זו ואפילו אם המקבל שינה מצבו בהסתמך על המתנה.
5. את ההתנהגות המחפירה יש לפרש בפרשנות רחבה, המקלה על מי שהתחייב ליתן מתנה, שהמקבל נהג בו שלא כראוי, לחזור בו מהתחייבותו, לאור מאפייניה של המתנה, הנגזרת מחובת תום הלב המוטלת על המקבל, חובה לנהוג כלפי הנותן בהכרת תודה, בכבוד ובדרך ארץ. אין לפרש לפיכך "התנהגות מחפירה" עפ"י משמעותו הרגילה אלא לפי המשמעות שיש לתת לה על רקע מערכת היחסים שבין נותן המתנה למקבל.
6. הנטל להוכיח את ההתנהגות המחפירה מוטל על נותן המתנה ועל ביהמ"ש לבדוק אם ההתנהגות המחפירה לא נגרמה כתוצאה מהתנהגותו של הנותן עצמו. אם אכן כך הוא, לא יהיה הנותן רשאי לחזור בו מהבטחתו.
7. בסיכומיו תולה התובע את הקולר להתנהגות המחפירה של הנתבע כלפיו במעשים שונים של הנתבע: לקיחת משכנתא ללא ידיעת התובע, התחמקות הנתבע מלשלם את מזונות אשתו וילדיהם, הרי הם בתו ונכדיו של התובע וכן ניצול טוב ליבו של התובע תוך הפרחת שקרים. לעניין התנהגות מחפירה כלפי בן משפחה טוען התובע כי באה לידי ביטוי בבגידותיו של הנתבע בנתבעת, בתו של התובע. בדיקת התשתית הראייתית, והן העובדה כי בתו של התובע גם היא נתבעת בתיק זה מראה כי אין לקבל את טענות התובע לעניין התנהגות המחפירה של הנתבע כלפי מי שגם נתבעת בתביעה זו. לפיכך התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי הייתה התנהגות מחפירה של הנתבע כלפיו ולכן נדחית טענת התובע בדבר חזרתו מן המתנה.
ההלוואה
1. מעדויותיהם של עדי התביעה, לא ניתן היה להגיע למסקנה לגבי אף אחד מהתנאים שנחוצים היו כדי לסווג את הסכום שניתן כהלוואה, קרי, מתי יוחזר הסכום, האם בחטיבה אחת או בתשלומים, האם יהיה צמוד לדולר או בהצמדה אחרת, אם יוחזר בתשלומים - ממתי יחלו ההחזרים, ומה יהיה גובהו של כל תשלום.
2. התובע לא הצליח לערער את טענת הנתבע כי הכספים והמוצרים ניתנו לנתבעים כמתנה לכניסתם לדירה, כי מעולם לא פנו אליו ותבעו את הכסף חזרה. להפך, הנתבע העיד כי התובעים המשיכו לסייע להם במהלך נישואיהם בכל מיני דרכים.
3. נמצא שהתובעים לא הרימו את נטל הראיה המוטל עליהם. הנתונים כפי שהוכחו והובאו עולה תומכים בגירסת הנתבע שאין מדובר בהלוואה לרכישת הדירה אלא בסיוע שעל דרך מתנה של הורים לילדיהם.
לסיכום,
התובע לא עמד בנטל המוגבר אשר הוטל עליו בשל אופיה של המתנה והצדדים לה, בני משפחה הוריה וילדים, להוכיח כי העברת הנכס על שם הנתבעים היווה הלוואה ולא מתנה שאין חזרה ממנה. התובע לא רשאי היה להסתמך על אי רישום הנכס, משסיכל בעצמו את הרישום ובעצם העיסקה הושלמה ברישום ואין הוא ראי לחזור ממנה. גם לעניין נפקותו של יפוי כח בלתי חוזר ניתן לומר כי המתנה הושלמה ולא ניתן לחזור ממנה, זכויות הנתבע בנכס נגזרים לא רק מכח הענקת הקרקע כמתנה על ידי התובע אל אגם בגין השקעתו של הנתבע בנכס כפי שהוכחה. גם בהנחה שהמדובר בהתחייבות לתת מתנה לא הוכיח התובע כי התקיימו תנאי הסעיף המאפשרים לו לחזור בו מההתחייבות לתת המתנה.
