חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע מספר סוגים של נכסים אשר אינם נכללים במסגרת הסדר איזון משאבים בעת גירושין. בין נכסים אלו נכללים נכסים אשר היו בבעלות אחד הצדדים עובר לחתונה, נכסים אשר הועברו לאחד הצדדים כירושה במהלך הנישואים, או נכסים שניתנו לבן זוג אחד בתור מתנה.
האם כאשר אחד הצדדים מחזיק בנכסים אלו, הקרויים נכסים שאינם ברי איזון, רשאי בן הזוג השני לטעון כי יש לאזן את פירותיהם (דהיינו, הרווח המופק מהם). לדוגמא, האם במקרה בו יש לאישה דירה מלפני נישואיה, זכאי הגבר למחצית מדמי השכירות המתקבלים מהנכס?
הדין המהותי החל על יחסי הממון של בני זוג אשר נישאו לאחר תחילת החוק בתאריך 1.1.74, מוצא ביטויו בשלמותו בהוראות החוק כשלעצמן. דין זה מחייב את כל הערכאות השיפוטיות הדנות בענייני ממון שבין בני זוג, לרבות בתי הדין הדתיים.
קראו גם בתחום זה:
- איזון לא שווה של נכסים בגין אלימות במשפחה, אימתי?
- זכויות פנסיה בגירושין
- מענק היובל - האם נכס בר איזון במסגרת הליך גירושין?
- האם ניתן לערוך הסדר איזון משאבים לפני הגירושין?
הדין האישי של הצדדים איננו משפיע על תחולת יחסי הממון, כל אימת שלא הייתה לכך הסכמה הדדית. סעיף 4 לחוק יחסי ממון קובע כי בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם לא נפגע קניינם של בני הזוג להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני, או להטיל עליו אחריות לחובות השני.
כאשר צד טוען כי קיימות לו זכות לכך שפירות נכסים המהווים חלק מקניינו הבלעדי של בן זוגו יכללו בתוך הרכוש המשותף העומד לחלוקה, דורש הוא למעשה קבלת זכויות בנכסי בן זוגו הפרטיים. בנוגע לפירות המגיעים מנכס, מדובר בזכות יסודית של בעל הנכס.
סעיף 6(א) לחוק יחסי ממון קובע כי בעת איזון משאבים בין בני זוג, יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג בנפרד, למעט נכסים שאינם ברי איזון. החוב קובע כי גם חובות בין בני הזוג נכללים בהסדר איזון המשאבים, כל אימת שלא נוצרו הם בגין נכסים שאינם ברי איזון. אי לכך, ברור לכל כי פירות אשר הניבו אותם נכסים אינם מאוזנים בין בני הזוג, שכן איזון זה יוצר א-סימטריה בין פירות לחובות.
זאת ועוד, דברים אלה יפים גם בעניינם של פירות נכסים אשר נרכשו מתוך כספים שהיו לבן זוג ערב הנישואין, ולגבי פירות נכסים שנרכשו כ"תחלוף" של נכסים השייכים בלעדית לאחד מהצדדים.
הקביעה כי פירותיהם של נכסים שאינם ברי איזון, אינם מהווים חלק מהרכוש המשותף, אומצה כמובנת מאליה, וללא צורך בהנמקה יתירה בפסקי דין שונים של בית המשפט לענייני משפחה.
דוגמאות מהפסיקה
דוגמאות לכך ניתן לראות בפסקי דין שונים. לדוגמא, במקרה בו לגבר הייתה דירה בבעלותו לפני הנישואין והדירה הושכרה לאורך תקופת שהותם של בני הזוג בארצות הברית. התובעת טענה כי מגיעים לה מדמי השכירות 100,000 שקלים. הנתבע טען מנגד כי חלק ניכר מדמי השכירות הופקד בחשבונם בארצות הברית וחלק אחר הוצא עבור הוצאות וטיפול בדירה על ידי אימו.
סגן הנשיא, השופט שנהב, קבע בפסק דין זה כי מקור הכספים הוא דמי שכירות שנתקבלו מהשכרת דירה שהייתה שייכת לנתבע לפני הנישואים, אי לכך, מדובר בסכומים אשר הוצאו מאיזון המשאבים בהתאם לסעיף 5(א) לחוק.
במקרה אחר, דובר על בעלות של אישה על חנות שירשה האחרונה במהלך הנישואין. השופטת סיוון כתבה בפסק הדין כי אין להחיל לגבי חנות זו את חזקת השיתוף ומדובר בנכס השייך לאישה, לרבות פירותיו.
