כיצד יש לאזן את המשאבים בין בני זוג אשר התחתנו לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג, אך לא נכרת ביניהם הסכם ממון? האם יש לאזן את המשאבים בין הצדדים, במסגרת הסדר איזון משאבים שווה, ומתי נכון זה לאזן את המשאבים בין הצדדים באופן בלתי שווה?
על פי סעיף 6 לחוק יחסי ממון, הדרך הרגילה לאיזון משאבים הינה לשום את נכסי כל אחד מהצדדים פרטי לנכסים שאין לאזן. משווי הנכסים האמורים יש לנכות את סכום החובות בין בני הזוג למעט חובות בקשה לנכסים אשר אין לאזן את שווים. במידה ושווים של נכסי בן זוג אחד, עולה על שווים של נכסי בן הזוג השני, חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש (בעין, בכסף או בשווה כסף).
כאשר בני הזוג אינם מסכימים בנוגע לשאלה – מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יש לבצע את האיזון, מקבל בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני את הסמכות להכריע במחלוקת.
חריגים באיזון משאבים - הברחת נכסים
בנוסף לדרך הרגילה הנ"ל, המחוקק קבע מספר חלופות נוספות לאיזון המשאבים. לדוגמא, ניתן להרחיב את בסיס האיזון כאשר מוכח שאחד מבני הזוג הוציא מרשותו נכס על מנת לסכל את זכותו של בן זוגו. במקרה מסוג זה, בית המשפט רשאי להחשיב את שוויו של הנכס כאילו הוא עדיין שייך לבן הזוג לצורך עריכת איזון המשאבים.
קראו גם בתחום:
- רואה חשבון בתור מומחה מטעם בית המשפט במסגרת תביעת רכוש
- פירוק שיתוף ופינוי אישה מדירה לפני הסדר משאבים כולל
- יום הקרע - איזון משאבים מיום פתיחת הליכים משפטיים
- האם צד שלא סייע בעבודות התא המשפחתי יהיה זכאי לרבע מהנכסים?
כמו כן, המחוקק הוסיף והעניק לערכאה השיפוטית סמכויות נוספות. סמכויות אלו מאפשרות לבית המשפט (או בית הדין הרבני) לבצע איזון משאבים בדרך אחרת ובמידת גמישות רבה יותר כאשר מתקיימות לכך נסיבות מיוחדות.
סמכויות מיוחדות אלו נקבעו בסעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג. במסגרת סעיף זה, מורה המחוקק כי בית המשפט (או בית הדין הרבני) רשאי, לבקשת אחד מבני הזוג, לעשות אחד מן הדברים הבאים:
- לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 לחוק ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג.
- לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.
- לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע.
- לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג במועד איזון המשאבים אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע.
מיותר לציין כי כל סכסוך בין בני משפחה נבחן בבית המשפט לענייני משפחה, או בבית הדין הרבני, בהתאם לנסיבות המקרה לגופו. הלכה פסוקה היא כי שימוש בסמכויות מיוחדות אלו יעשה בהתאם לנסיבות מיוחדות וחריגות.
מהן הנסיבות החריגות לשימוש בהסדר איזון משאבים בלתי שווה?
חוק יחסי ממון אינו מגדיר מהן אותן נסיבות אשר יש בהן בכדי להצדיק סטייה מכלל האיזון השווה. העמדה העקרונית בנושא זה קובעת כי בבואו של בית הדין להפעיל סמכות זו, בוחן השופט לא רק את העבר בין הצדדים אלא גם את העתיד.
לאמור, בית המשפט אמור לפסוק באופן כזה ששני בני הזוג יוכלו לקבל סיכוי הוגן לקראת החיים שלאחר הפירוד. מדובר בסוגיה שאיננה פשוטה אשר מעלה שאלות משפטיות ומוסריות – לדוגמא, מהו ההיקף הראוי אשר במסגרתו יש לגרוע מחלקו של בן זוג אחד בנכסים בכדי להבטיח את יכולתו הכלכלית של בן הזוג האחר? האם נכסי הון אנושי (כגון כושר השתכרות או מוניטין) הינם נכסים בני איזון אשר יכולים להשליך על הסטייה מעיקרון האיזון השווה? וכדומה.
