חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי הורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. כמו כן, החוק מוסיף בסעיף 28 כי במידה ואחד ההורים נפטר, תהא האפוטרופסות על הקטין להורה השני. דהיינו, החובות והזכויות ההוריות אינן פוקעות או נגרעות מאחד ההורים בשל מות רעהו.
מיותר לציין כי בכלל זה יש למנות את החובה והזכות להחזיק בקטין ולהיות המשמורן שלו. בית המשפט ציין בפסק הדין כי אין באירוע הטראגי של מות אחד ההורים כדי להצדיק מהלך של התערבות חיצונית ביחידה המשפחתית אשר נותרה. לאמור, העובדה שהתא המשפחתי הוא חד הורי אינה ממעיטה מן החובות, כשם שאין היא מקפחת את הזכויות.
קראו עוד בתחום:
- הסכמה בדבר חינוך הילדים בהסכם גירושין - האם מחייבת את הקטינים?
- התנגדות של האבא להסדרי ראיה עם הסבים, האם ינותק הקשר עם הנכדים?
- חינוך במסגרת דתית בעקבות חשיבות קשר בין נכד לסב
על פי הפסיקה, במות אחד ההורים אין לעשות הבחנה בין ילד אשר הוריו היו גרושים ובין ילד אשר הוריו היו נשואים. כמו כן, לא אחת העביר בית המשפט את המשמורת על ילדים קטינים לאב כאשר אימן המשמורנית נפטרה.
מבחינת עיקרון טובת הילד, הלכה פסוקה היא כי במקום בו המתחרים על החזקת הקטין הינם הורה ומי שאיננו הורה, אין מקום לתחולתם של מבחני טובתו של הקטין. לאמור, זכות ההורה מתגברת וזאת בשל כוח ה"דם". זכות זו חזקה אף מזכויותיהם של הורי הורים לגבי משמורת נכדיהם הקטינים.
הנשיא בדימוס, שמגר, הגדיר זאת בפסיקתו באופן הבא – "בהעדר נסיבות מיוחדות וחמורות במיוחד, אין מנתקים בין ילד לבין אביו או אימו, רק בשל כך שיהיה לו יותר טוב אצל סבו או אצל סבתו או אצל דודו, או אצל דודתו, או אצל קרוב משפחה אחר. הנחת היסוד באשר לטובתו של הקטין, היא כי ילד גדל, בדרך כלל עם הוריו".
דוגמא לפסק דין
התובע ואימן של הקטינות נישאו בשנת 1990 ומנישואים אלו נולדו הקטינות. יחסיהם של ההורים עלו במהלך השנים על שירטון והשניים פנו להליכי גירושין. כמו כן, במהלך הנישואין ניהלו בני הזוג אורח חיים חילוני, הן מבחינתם והן מבחינת הקטינות.
עם הפרידה, בשנת 2001, עברה האם עם הקטינות לגור אצל אימה ועם מגורים אלו החלה היא לנהל אורח חיים דתי. בעקבות מחלה קשה, הלכה האם לעולמה בשנת 2007. לאחר מותה, המשיכו הקטינות לגור אצל סבתן ולנהל אורח חיים דתי. מספר חודשים לאחר מכן, הגיש האב תביעה למשמורת על בנותיו.
במסגרת התביעה ביקש האב לקבל את המשמורת של הקטינות באופן הדרגתי וזאת תוך קביעת הסדרי ראיה ברורים עבור כל אחת מהקטינות. כמו כן, האב הפנה את בית המשפט להוראות החוק הקובעות כי במות אחד ההורים, עוברת האפוטרופסות על הקטין להורה השני.
קראו עוד בתחום זה:
- משמורת קטינה תהיה בידי הסבתא למרות מסוגלות הורית סבירה בלבד
- התנהגות ההורים לפני ההליך המשפטי - שיקול במשמורת משותפת
- משמורת הקטינים בגין מעבר דירה של האם
במקרה דנן הוכח בבית המשפט כי הסבתא והאם המנוחה עשו רבות על מנת למנוע את הקשר בין האב לבין בנותיו. פקידת הסעד אשר נדרשה להכין תסקיר בעניין הצדדים, במסגרת הליכים בין האם המנוחה לבין האב, קבעה כי האם איננה מסיתה את הבנות אך יכולה היא לעשות רבות למען עידוד הקשר. כמו כן, בית המשפט קבע, במסגרת תביעה של הסבתא למנותה כאפוטרופסות לקטינות, כי אין למנות את האחרונה לכך בשל החשש כי הקשר בין הבנות לבין אביהן ינותק כליל במקרה זה.
מכל האמור לעיל, בית המשפט קבע כי הקטינה תעבור באופן מיידי למשמרתו של האב וזאת על מנת לקיים את עיקרון טובת הילד במסגרתו כל קטין יגדל עם הוריו הטבעיים. קל וחומר כאשר הורים אלו נאבקים על המשמורת ופונים לצורך כך להליכים משפטיים מורכבים וארוכים.
