אב לקטינה המתגורר בחו"ל טען כי האם חטפה את בתו הקטינה ללא הסכמתו וללא ידיעתו ועזבה את המדינה בה חיו לטובת מגורים בישראל, זאת חרף פסק דין שהורה כי האב הוא המשמורן על הקטינה.
לטענתו יש להשיב את המצב על כנו ולהחזיר הילדה למקום שממנו הוצאה, על כן עתר לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, להשבת בתו על פי חוק אמנת האג.
האב גורש מישראל בשל שהייתו ללא אשרת כניסה והיתר עבודה
התובע הכיר את בת זוגו, כאשר היא היתה נשואה ואם לשני ילדים. באותה עת הוא הגיע לישראל על מנת לעבוד בבנייה, והתפתח בין השניים רומן, במהלכו היא נכנסה להריון. הנתבעת התגרשה בעלה הקודם, ונישאה לתובע בנישואים אזרחיים.
התובע הוכר כאביה של הקטינה, על סמך בדיקת אבהות שנערכה לו בישראל. ובהמשך הוא גורש מהארץ בשל שהייתו ללא אשרת כניסה והיתר עבודה, והוצא נגדו צו האוסר עליו להיכנס לארץ. מאז הם התגוררו יחד בחו"ל, כאשר האב פרנס את המשפחה, והילדה למדה שם במוסדות חינוכיים. כאשר לפתע האם לקחה את הילדה לישראל ללא ידיעתו והסכמתו של האב.
האם הסתתרה בישראל ואותרה לאחר חיפושים ארוכים בדירת אחותה
האב לא הצליח לאתר את מקום הימצאה של האם יחד עם הבת, ועל כן במועד הגשת התביעה לבית משפט לענייני משפחה בחיפה, ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד האם והקטינה, והופנתה תשומת ליבה של משטרת ישראל כי אחותה של האם מתגוררת בארץ. כמו כן ניתנו צווים המופנים למשרד החינוך ולמוסד לביטוח לאומי, מתוך מגמה לאתר את האם.
בסופו של דבר האם אותרה בדירת אחותה, והומצא לאחות העתק כתב התביעה. בכתב ההגנה טענה האם כי הינה אזרחית ישראלית, ומתגוררת באופן קבוע בארץ. וגם בתה נולדה בארץ ובעלת אזרחות ישראלית. ואף ציינה כי המעבר לישראל היה בידיעת האב, ומעולם לא בוצעה חטיפה, כפי שניסה לטעון.
האב בדה את סיפור החטיפה לאחר ששינה את תכניותיו מתוך נקמה
לדבריה, הם תכננו יחד לחזור לארץ, כאשר הסתיים חוזה העבודה של האב בחו"ל, אך מאחר והוא שינה את תכניותיו, הוא בדה בפני בית המשפט את סיפור חטיפת הקטינה מתוך נקמה. עוד טענה כי הוא נקט כלפיה באלימות, לכן לא היתה לה ברירה, אלא לקום ולעזוב אותו.
האב הכחיש את טענות האם בנוגע להסכמתו, ואמר כי לא יעלה על הדעת שהיה מסכים להוציא את בתו לארץ, כאשר ידע שקיים נגדו צו איסור כניסה לישראל, כך שמשמעות הדבר תהיה ניתוק הקשר בינו לבין הבת.
עוד הכחיש את הטענה בנוגע לאלימות, וציין כי היא לא נקטה בשום הליך, כמו תלונה במשטרה, אשר מוכיח כי סבלה כתוצאה מהתנהגותו האלימה כלפיה. והיא לא הוכיחה כלל את הטענה שאם תוחזר הקטינה לחו"ל, היא תהיה חשופה לנזק פיזי או פסיכולוגי, או שהחזרתה תעמיד אותה במצב בלתי נסבל.
בית המשפט הורה על החזרת הקטינה למשמורת אביה בחו"ל
לאחר שמיעת טענות הצדדים, השתכנע בית המשפט כי האב לא נתן את הסכמתו להוצאת הילדה, והיא בוצעה ללא ידיעתו. עוד השתכנע כי האם הפרה את הסדרי הראייה שנקבעו לאב, והיא הוציאה את הקטינה שלא כדין. על כן הורה על פי עיקרון טובת הילד על החזרת הקטינה תוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין, וחייב את האם בהוצאות משפט בסך 5,000 שקלים.
תמ"ש 60114-05-13
