תמ"ש 21031-12-09
זוגות רבים בישראל בוחרים שלא להינשא אך מנהלים חיים כידועים בציבור. האם ניתן לקבוע חלוקת זכויות בדירת מגורים, וזאת כאשר הדירה נרכשה על ידי אחד הצדדים בלבד? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה. מדובר בדירה אשר נרכשה על ידי האישה, בהיותה עולה חדשה בשנת 1987. הדירה נרכשה בעיקר באמצעות הזכאות אשר ניתנה לאישה מתוקף היותה עולה חדשה, ובמסגרת מבצע של עמיגור.
בעת רכישת הדירה, עמד מחירה על 32,000 שקלים. בן זוגה של התובעת, אשר הוכר בבית המשפט כידוע בציבור שלה, טען כי הוא יש להורות על פירוק שיתוף בדירה. לטענתו, הוא עבד ומימן את הבית, המשכנתא והחיים המשותפים במשך 27 השנים האחרונות. לדבריו, האישה לא עבדה ב-23 מתוך 27 השנים הללו, וכל קיומה נשען עליו ועל קצבה נמוכה מהביטוח הלאומי.
בית המשפט קבע כי הגבר הוכיח את טענותיו וזאת משום שלמרות שהאישה לא עבדה והתפרנסה מ"קצבה זעומה", בני הזוג חיו ברמת חיים סבירה, נסעו לחו"ל, רכשו מכוניות, הוציאו הוצאות על החזקת הדירה, שיפצו את הנכס וכדומה. דהיינו, סביר להניח כי המימון לכל אלה היה בשל עבודתו של הגבר.
הצדדים היו חלוקים גם בנוגע למועד בו יחסיהם התהדקו לכדי קשר אמיתי ומחייב. בעוד התובע טען כי הוא גר עם בת זוגו כבר בדירתה הקודמת, ורכש עימה את הדירה הנוכחית, הרי שהנתבעת טענה כי הדירה הנ"ל נרכשה על ידה בלבד באמצעות כספים פרטיים, הלוואות וזכאות ממשרד השיכון והקליטה. יש לציין כי הדירה נרכשה על ידי האישה כאשר היא ובן זוגה היו מצויים כבר בקשר זוגי מספר שנים.
דירת מגורים כנכס משפחתי מובהק
מדובר במקרה זה בדירת המגורים של בני הזוג (הידועים בציבור). לא אחת צוין בפסיקה כי דירת המגורים הינה "נכס משפחתי מובהק" ועל כן, בעת חלוקת הרכוש מכוח הלכת השיתוף, הרי שמדובר בנכס השייך באופן שווה לשני הצדדים. דהיינו, נטל ההוכחה המונח על כתפיו של הטוען לשיתוף בדירת המגורים, הגבר במקרה זה, הינו נטל קל ודי בכמות ראיות קטנה בכדי להוכיח את השיתוף האמור.
קראו עוד בתחום זה:
- האם קיימת כוונת שיתוף אוטומטי לאחר הכרה בבני זוג כידועים בציבור?
- החלטה בסוגיית עילת תביעה של ידועה בציבור
- בקשה לצו ירושה של ידוע בציבור של המנוחה
- דחיית תביעה נגד הידוע בציבור בעילת עושק
כמו כן, קיים משקל רב לעובדה כי בני זוג חיו בדירת המגורים במשך תקופה ארוכה. במקרה דנן, עסקינן במגורים משותפים על פני כמעט 30 שנה. במילים אחרות, מספר גורמים משפיעים על החלטה בנוגע להלכת השיתוף באשר לנכס מסוים – טיב הנכס, טיב הקשר (לדוגמא, אורכו), הכספים אשר שימשו לרכישת הנכס, הסכמים בין הצדדים וכדומה.
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי הדירה אכן נרכשה במקור בעיקר הודות להנחה ולזכאות של האישה בתור עולה חדשה ואם חד הורית. יחד עם זאת, נקבע כי אין בעובדה זו בלבד בכדי להחריג את הדירה ממצבת הנכסים המשותפת. "קל וחומר כאשר עסקינן ביחסים משותפים במשך 27 שנים לפחות תחת אותה קורת גג", נכתב בפסק הדין. מדובר בבני זוג אשר במשך למעלה משני עשורים כבני זוג נשואים, 22 שנה מתוך התקופה הנ"ל שילמו בני הזוג משכנתא והלוואות ממקורות משותפים, כל אחד מהם תרם ל"קופה המשפחתית" ככל יכולתו ויחסיהם לא נקטעו לאורך השנים.
האישה ניסתה לטעון כי ניתן לראות שהיחסים לא היו משותפים ולראיה - חשבונות הבנק הנפרדים. "העובדה שחשבונות הצדדים הינם חשבונות נפרדים לא הפחיתה מהלכת השיתוף", קבע השופט בפסק הדין, "הלכה פסוקה היא כי חשבונות בנק המוחזקים על ידי בן זוג בנפרד מבן זוגו עשויים להיחשב, חרף ההפרדה, רכוש משותף, אם שימשו את בני הזוג, הלכה למעשה, כקופה רעיונית משותפת".
