גבר הגיש תביעה נגד בת זוגו לשעבר עימה חי 8 שנים בבקשה להצהיר, כי הוא זכאי למחצית מהזכויות של האישה בחשבונות הבנק שלה, וכי היא צריכה להשתתף בתשלום 50% מהחובות אשר צבר. השאלה אשר עמדה לדיון בבית המשפט הייתה האם הצדדים נחשבים ידועים בציבור.
בעת הפירוד, הצדדים ערכו הסכם שנחתם בפני עורך דין ולפיו האישה תשלם לגבר סכום מסוים. לאחר כשנה מהפרידה התובע טען, כי הצדדים חזרו לחיות יחד והנתבעת טענה שאין אמת בדבר, ובכל מקרה הם נפרדו קרוב למועד זה. לאחר מכן התקיים הליך בוררות בין הצדדים, כשהבורר קבע, כי אין לחייב את האישה בכל סכום נוסף.
הגבר קבל על פסק הבורר והגיש תביעה זו לבית המשפט בטענה כי במהלך התקופה שחזרו להיות יחד היה שיתוף בין הצדדים, הם היוו ידועים בציבור והוא זכאי לסכומים אותם ביקש מהאישה. האישה דבקה בטענותיה שלא היו בני זוג לאחר הפרידה.
הכרה בידועים בציבור אינה מעידה בהכרח על כוונת שיתוף
בית המשפט קבע, כי גם אם יוכח שבני הזוג הם ידועים בציבור, אין בכך כדי להוכיח שהייתה כוונת שיתוף שתקנה לגבר כל תשלומים. זאת, כיוון שלצורך כך יש להוכיח שבני הזוג קיימו אורח חיים תקין ופעלו במאמץ משותף לניהול כלכלי של משק הבית המשותף. בית המשפט עמד על הקושי שבהגדרת ידועים בציבור אך הדגיש כי אין די בניהול משק בית משותף ונדרש שיתקיימו יחסים זוגיים בין השניים.
הדבר יוכח בהתאם לנסיבות המקרה אפשר מובא בפניו. לכן, ולאור בחינת הנסיבות העובדתיות שאפפו את המקרה דנן, הסיק בית המשפט כי התובע והנתבעת אינם ידועים בציבור, שכן לא ניהלו חיי משפחה כמשק בית משותף תקין, ולא היו בני זוג במובן האינטימי אשר מקים את הסטאטוס של ידועים בציבור, שכן הקשר היה מזדמן בלבד. כמו כן, אפילו הצדדים עצמם לא ראו את עצמם כחיים במערכת יחסים המקימה ביניהם כל חובות וזכויות. לאור כל הנ"ל נדחתה תביעתו של התובע.
לסיכום, סטאטוס הידועים בציבור הוא סטאטוס יציר פסיקה אשר תוכנו הוא עמום ואינו מוגדר, ומתמלא בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו שלו. התנאים הבסיסיים אשר נקבעו בפסיקה הם, כי הצדדים ניהלו משק בית משותף וקיימו קשר זוגי. עם זאת יצוין, כי מוכרים גם מקרים בהם הוגמשו תנאים אלו ואף בני זוג שלא גרו יחדיו הוגדרו לצורך מסוים כידועים בציבור. נראה, כי לאור עמימותו של המושג, בית המשפט פוסק בכל מקרה כפי שנראה לו צודק בנסיבות העניין ולא בהכרח בהתאם לכללים שהותוו על ידי הפסיקה.
