תמ"ש 658-02-10
בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא דחה את תביעתה של אישה לפיצויים בעקבות הפרת הסדרי הראיה על ידי אבי ילדיה. בפסק הדין נקבע כי התביעה, אשר הוגשה כנגד הגבר על סך של כ-75,000 שקלים, דינה להידחות.
האם, מרצה ועיתונאית בנושאי אמנות ותרבות, הגישה תביעה כנגד בן זוגה לשעבר, גם הוא צלם אשר מרצה בתחום הקולנוע. בני הזוג ניהלו קשר זוגי בן שנתיים. במהלך הקשר נולדה, לפני כשמונה שנים, בתם המשותפת של בני הזוג לשעבר. עם פרידתם, חתמו התובעת והנתבע על הסכם בנוגע להסדרי הראיה והמשמורת. הוסכם כי המשמורת תהיה בידי האם ואילו האב ינהל הסדרי ראיה קבועים.
האם טענה כי האב הפר פעם אחר פעם את הסדרי הראיה והדבר גרם לה לפגיעה בעבודתה ולנזקים כלכליים שונים. לטענתה, הפרת הסדרי הראיה גרמה לה לפגיעה בסדר יומה, באוטונומיה ובמוניטין שלה. האב טען כי בין הצדדים נקבעו סעדים בנוגע להפרת הסדרי הראיה והאם יודעת כי סדר העבודה שלו איננו מאפשר עמידה בהסדרי הראיה במלואם. כמו כן, טען האב, האם הפרה בעצמה את הסדרי הראיה.
האם יש לקיים דיון בתביעה הנזיקית?
בית המשפט פתח את הדיון בתביעה בסוגיה – האם היה מקום להגיש את התביעה, כתביעה נזיקית, לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה. אכן, ציין השופט, בית המשפט לענייני משפחה פותח את שעריו בפני תביעות נזיקיות המוגשות בין בני משפחה. עם זאת, צוין כי מסלול הכניסה הנ"ל איננו חלק ו"אוטומטי" ומוטל על בית המשפט לבחון האם מתן הסעד הנזיקי, בהתאם לנסיבות המקרה, הוא הדרך הראויה להתמודד עם המחלוקות נשוא התובענה.
קראו עוד בתחום:
- חיוב קטין לקיים הסדרי ראיה עם אביו למרות התנגדותו
- קנס לאם אשר הסיתה את הבנות נגד האב וגרמה להפרת הסדרי ראיה
- הפרת הסדרי ראיה של האב עם ילדיו הקטינים
לגופו של עניין, השופט ציין כי סעד מתוך דיני הנזיקין במקרים בהם מדובר בתביעה העוסקת בהפרת הסדרי ראיה יינתן לשיטתו "במקרים קיצוניים של הפרה בוטה של הסדרי הראיה אשר קיפחה באופן מוחלט את טובת הקטין וזכויותיו של ההורה האחר". כמו כן, השופט הוסיף כי סעד כגון דא ייפסק עבור "ההורה האחר" רק לאחר שנבחנו סעדים אחרים אשר היה בהם כדי להעניק מענה לסוגיה המדוברת באופן אשר לא יפגע במרקם המשפחתי "פגיעה יתרה" ויהיה בו כדי "לרפא את הנזק".
האם רחצה בניקיון כפיה
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי האם ידעה מהו אופי עבודתו של האב כאשר היא הרתה לו. כמו כן, נטען כי האם הביעה לא אחת את נכונותה "להתגמש" בשל עבודת בן זוגה ועל כן אין לה להלין אלא על עצמה. צוין כי האם לא הצליחה להוכיח בפני בית המשפט כי הפרתם של הסדרי הראיה נעשתה תוך "התעלמות מצרכיה, התחמקות סתמית או הפרת הוראות בית המשפט". האם ניסתה לטעון כי האב לא ביטל מפגשים עם בתו בדרך בה נקבע והוסכם במסגרת ההסכם.
עם זאת, בית המשפט ציין כי האם ניסתה למעשה לרחוץ בניקיון כפיה, וזאת כאשר בשלב מסוים היא מנעה מהאב לראות את בתו במשך חודש, ובמקרה אחר היא הזמינה שוטר לביתו של האב לאחר שזה לקח את בתו מהגן ביום הסדרי הראיה שלו. האם טענה כי "שוטרים נתפסים במשפחתנו כאנשים טובים ולא כאיום". בית המשפט דחה טענה זו מכל וכל וקבע כי הזמנת השוטר הייתה ניסיון התעמרות באב אשר גרם לפגיעה בקטינה בסופו של היום.
למעשה, השופט סיכם וקבע כי התנהגותה של האם במקרה דנן הייתה "חריגה", הן כלפי האב, הן כלפי המשטרה, והן כלפי עובדי רשויות הרווחה ופקידי הסעד. בית המשפט ציין כי היה די בכך בכדי לדחות התביעה. למעלה מן האמור נקבע כי האם כלל לא הוכיחה את נזקיה הכספיים, לדוגמא, לא הוצגו מסמכים המעידים על הוצאות כספיות כתוצאה מהפרת הסדרי הראיה ולא עלה בידה לשכנע כי הפרת הסדרי הראיה גרמה ל"איחור בהגשת הדוקטורט" שלה.
