קביעת סמכות לביהמ``ש לענייני משפחה או לבית הדין הרבני האזורי

בקשה לדחייה על הסף של תובענת המשיב בעניין רכוש הצדדים. בבקשת האישה היא מציינת, שהגישה תובענה לגירושין כאשר לטענתה כרכה את נושא הרכוש בתביעתה.

האם יש לקבל את הבקשה?

1. אין בפני ביהמ"ש לא את התובענה בפני כב’ ביה"ד הרבני ולא את החלטות כב’ ביה"ד. בקשת דחייה/מחיקה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית במקרה דנן, הינה למעשה בקשה לקביעת סמכות. האם הסמכות לביהמ"ש לענייני משפחה, או שמא לכב’ בית הדין הרבני האזורי.

2. כאשר אחת מהערכאות הקדימה את חברתה והכריעה בשאלת הסמכות, קיימת חשיבות רבה לעקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות. לפיכך, כאשר ערכאה אחת הכריעה כי בסמכותה לדון בחלוקת הרכוש בין בני-הזוג, הרי ככלל, על הערכאה השנייה לסרב להיזקק לטענות הנוגעות לסמכות-שיפוטה בעניין, ועליה להימנע מדיון בתביעת הרכוש שהוגשה בפניה. עם זאת, בשל עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, רק במקרים חריגים ובהתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק זאת, תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לדון בסוגיה שנתבעה בפניה, על אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לדון באותה הסוגיה ממש.

• ביטול הסכם סעיף בהסכם גירושין שאושר בבית הדין הרבני
• תביעה לביטול פסק בורר שאושר בבית הדין הרבני
• מרוץ בעלי הדין בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה

3. "טעם מיוחד" בפסה"ד הוגדר: "כאשר אחת משתי הערכאות פסקה כי היא המוסמכת לדון בחלוקת הרכוש בין בני הזוג בלא לנמק את החלטתה, ובלא שנערך דיון מקדים בשאלת התקיימותם של תנאי הכריכה טרם מתן ההכרעה. אז מתעורר חשש כי היה "מחטף" סמכויות בניגוד למתחייב מן כבוד ההדדי בין הערכאות. מקרה אחר בו מתקיים "טעם מיוחד" הוא כאשר ברור וגלוי על פני הדברים כי הכרעתה של הערכאה הראשונה לעניין סמכותה לוקה בחוסר חוקיות או פגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות, שבעטיים הכרעתה בטלה". במקרה דנן, מותב זה הראשון אשר דן בשאלת הסמכות העניינית.

4. הכללים לכריכת רכוש במסגרת תובענה לגירושין הם: שתביעת הגירושין כנה, אותה הקדים והגיש הבעל לבית הדין הרבני היא כנה; שעניין המזונות נכרך בה כדין; כריכת המזונות בתביעת הגירושין אף היא כנה.אם חסר אפילו אחד מהתנאים הללו, אין בית הדין רוכש את הסמכות לדון בנושא וזאת אפילו אם תביעת הגירושין והכרוך בה הוגשה לבית הדין טרם כל תביעה אחרת לבית המשפט.

5. במקרה דנן המצב מבחינה משפטית הינו חריג. הורי האישה צורפו כנתבעים. למעשה הם כן צדדים חיוניים. הסיבה לכך שהרכוש בדירה ברחוב תלפיות שהינה מוקד טענות הבעל רשומה על שם אם האישה.

6. אין חולק, שתובענה לפס"ד הצהרתי בעניין רכוש ובפרט נדל"ן כנגד כל אדם אחר, למעט האישה, אינה בסמכות ביהמ"ש לענייני משפחה. זאת מאחר ולא מדובר בתובענה כנגד אדם שהינו בן/בת זוג אגב גירושין. כאשר התובענה היא כנגד בן/בת הזוג אגב גירושין בלבד, קיימת סמכות מקבילה. במקרה דנן מוקדם מדי לקבוע אם לכב’ ביה"ד הרבני סמכות עניינית בשאלת רכוש בני הזוג, זאת מאחר וטרם נקבע אם מדובר בכלל ברכוש בני הזוג, קרי רכוש משותף בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג. בשלב זה מדובר ברכוש הרשום על שם הנתבעים 2-3. התובענה היא לפס"ד הצהרתי שאינה בסמכות כב’ בית הדין הרבני, לקביעת זהות הרכוש.

7. על מותב זה לקבוע האם הרכוש/הנדל"ן השנוי במחלוקת הינו של ההורי האם/האישה, או של אחד מהם. אם כתוצאה מכך יקבע שהרכוש למעשה שייך לבעל ו/או האישה ביחד או לחוד, אזי יש מקום לקבוע סמכות עניינית נוכח טענת האישה לכריכת שאלות רכוש בתובענה לגירושין. אין בקביעת זכויות בני הזוג ביחד או לחוד ברכוש כזוג נשוי, כדי לגרוע מסמכות אשר נקנית על ידי כב’ בית הדין, זאת מאחר ואין לכב’ ביה"ד הרבני סמכות לקבוע זכויות ברכוש, כי אין שאלה זו כרוכה בגירושין, אלא על חלוקת רכוש בלבד קיימת סמכות עניינית לכב’ ביה"ד אגב גירושין.

לסיכום,

הבקשה לדחייה על הסף נדחית. אין בקביעת זכויות בני הזוג ביחד או לחוד ברכוש כזוג נשוי, כדי לגרוע מסמכות אשר נקנית על ידי כב’ בית הדין, זאת מאחר ואין לכב’ ביה"ד הרבני סמכות לקבוע זכויות ברכוש, כי אין שאלה זו כרוכה בגירושין, אלא על חלוקת רכוש בלבד קיימת סמכות עניינית לכב’ ביה"ד אגב גירושין.