במקרה והצדדים נישאו לאחר שנת 1974, ומשכך חל עליהם הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון.
האם יחולקו כספי פיצויים בגין נזק גוף במסגרת איזון בין בני זוג בהליך גירושין?
הוראת החוק הרלוונטית לבירור המחלוקת בענייננו הינה זו הקבועה בסעיף 5(א) (2) לחוק יחסי ממון ולפיה:
"(א) עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג ... זכאי כ אחד מבני הזוג מחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט:
.....
(2) גימלה המשתלמת לאחר מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף, או מוות;.
...."
סעיף זה בחוק יחסי ממון תוקן בשנת 1990, בנוסחו המקורי הוציא החוק מכלל הנכסים בני האיזון "זכויות על פי דין שאינן ניתנות להעברה", לאחר התיקון צומצם היקף הנכסים שהוצאו מכלל הנכסים בני האיזון והחוק תוקן לנוסח הקיים היום והמצוטט לעיל.
תיקון זה מלמד על מגמה של הרחבת השיתוף והעמקתו גם בתחום של היקף הנכסים הכלולים בשיתוף או באיזון המשאבים (ראה פרופ’ אריאל רוזן צבי, דיני משפחה וירושה ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"א, 183, בעמ’ 209).
מגמה זו מביאה לכלל מסקנה כי יש לפרש את תחולת ס’ 5 בהתייחס לנכסים המוצאים מכלל הנכסים בני האיזון על דרך הצמצום.
מהם כספי פיצויים ומהו נזק גוף?
כספי הפיצויים נפסקים על ידי בית משפט במסגרת תובענה על פי חוק הפיצויים, במסגרת תביעה מול ביטוח לאומי, חברות ביטוח וכו'. המונח "נזק גוף" מוגדר במסגרת ס’ 1 לחוק הפיצויים וכולל "מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי ....".
ס’ 2 לפקודת הנזיקין (סעיף הגדרות) מגדיר את המונח "נזק" כ – אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם טוב, או חיסור מהם, וכל אובדן או חיסור כיוצאים באלה, בסעיף זה קיימת הגדרה נפרדת ל"נזק ממון" כ – הפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף ואפשר למסור עליהם פרטים, פקודת הנזיקין אינה קובעת הגדרה למונח "נזק גוף".
מה דעתם של השופטים?
במסגרת ע"מ 821/05 הבחינה כבוד השופטת שידלובסקי אור בין מרכיביו של פיצוי לצורך החלת ס’ 5(א)(2) ביחס אליו:
"יש הסכמה בפסיקה ....ככל שמדובר בקיצבה המשולמת עקב מוות או נכות, יש להתייחס אליה באופן הבא: לכתחילה, קיצבה זו נועדה למי שמקבל אותה, ולא לבן זוגו, כי היא משקפת כאב או סבל שעבר אותו בן זוג המקבל את הגימלה. ברם, אם הגימלה היא תמורת אובדן הכנסה, יש לראות בגימלה כחלק מהכנסות בני הזוג, והן משותפות.." .
כמו כן, בתמ"ש 14700/97 ניתחה כבוד השופטת מימון את משמעות המונח פיצוי לצורך החלת ס’ 5(א)(2) וקבעה כי נוכח המגמה לצמצום בהיקף הנכסים שאינם בני איזון, על פי נוסחו של סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון ומטרותיו, יש לכלול בגדרו כספים הניתנים לנכה על מנת להחזירו למצב בו היה לפני קרות הפגיעה, וכי את פרשנות המונח "פיצוי" לפי ס’ 5(א)(2) לחוק יחסי ממון יש לעשות בהתייחס לנסיבות כל מקרה ומקרה ולבחון את מטרת הפיצוי בהתאם לאמור לעיל:
"שעה שמדובר בסכום אחד ניכר ואשר רובו שימש את המשפחה אין לאמר כי מדובר בגימלה המוצאת מנכסי האיזון. כוונת המחוקק בהוציאו מנכסי האיזון את הגימלה היתה, כי לא תכלל בנכסי האיזון שכן מקבל הגימלה, הנכה, זקוק לה לקיומו היומיומי אולם מקום שהכספים לא מתקבלים כגימלה חודשית לקיום שוטף, כי אם נתקבל סכום גדול רטרואקטיבי, ובמיוחד כשרוב הסכום שימש את המשפחה הרי שאין לראות ביתרה שנותרה או בפירותיה גימלה לקיום שוטף יומיומי כי אם כחיסכון או בדומה לכך, על כן אין לומר כי יתרת הסכום החד פעמי שנתקבל עבור העבר או פירותיו מהווים גימלה הנכללת בסעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג ואשר יש להוציאה ממכלול נכסי האיזון...
כאמור, המגמה כפי שהובא לעיל היא לצמצם הוצאתם של נכסים מנכסי האיזון ויצויין בהקשר לכספים אותם מקבל הנכה כי יש הצדקה להכללתם בנכסי האיזון שכן בת או בן הזוג מתגייסים לעזור לנכה בן זוגם. נכותו משפיעה על חיי המשפחה בכללם, יש תרומה של בן הזוג לחיים המשותפים עם הנכה אשר נכותו משפיעה על חיי המשפחה בכללה.
וכאמור, עפ"י מצוות המחוקק, למעט גימלה לקיום יומיומי ופיצוי בגין נזק גוף הניתן ישירות עקב נזק הגוף כפי קביעת המחוקק בסעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג יכללו כספים – אף כאלה הניתנים בגין הנכות ואינם גימלה יומיומית או פיצוי – בנכסי האיזון"
ברוח דברים אלו נפסק גם בפסק דינה של כבוד השופטת צפת בעניין תמ"ש 38281/96 כי יש להבחין בין רכיבי הפיצוי לצורך הקביעה האם הכספים ברי איזון אם לאו:
"התובעת זכאית על פי פסק הבורר גם לפיצויים שאינם נזקי גוף והם הפסד השתכרות וזכויות פנסיה. הנתבע טוען לזכותו לאיזון בכספים אלו. באשר לפיצוי בגין הפסד זכויות פנסיה, דומני כי לא יכולה להיות מחלוקת שהם ברי איזון כשם שזכויות הפנסיה של הנתבע הינם ברי איזון.
מאידך, אינני מקבלת את הטענה כי גם הפיצוי בגין הפסד השתכרות הוא בר איזון. ראשית, כשם שהשתכרות הנתבע אינה ברת איזון כך גם הפיצוי בגין הפסד השתכרות התובעת אינו בר איזון. פיצוי זה אינו אלא תחליף להשתכרות התובעת שבשל הנסיבות נצבר לתשלום חד פעמי....".
לסיכום,
נוכח האמור והמפורט לעיל, לדעתי לא כל פיצוי כספי שנפסק בתובענה על פי חוק הפיצויים, נכלל בהגדרת פיצוי בשל נזק גוף כפי שהוא מופיע בסעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון, וכי יש ליתן למונח זה משמעות בהתאם לתכליתו בחוק יחסי ממון, גם אם המשמעות שניתנה לו במסגרת חוק אחר, הינה שונה, לצמצום או להרחבה (ראה אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך ב’ 1999, 81), ועל כן יש לבחון את רכיביו של הפיצוי כדי לקבוע האם הוא נכס בר איזון אם לאו, באופן שפיצוי אשר הינו תחליף להכנסה של הנפגע, אשר היתה משתלמת לו, גם אם לא היה נפגע וכתוצאה מגיעה אישית, לא ייכלל במונח "פיצוי בשל נזק גוף" כמשמעותו בס’ 5(א)(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
