תמ"ש 56045-10-10 ע.ש נ' ש.ש
הליכי גירושין, קל וחומר כאשר הם מתנהלים לאחר שנות נישואין רבות, כוללים לא אחת מחלוקות קשות בנוגע לחלוקת רכוש הצדדים. לעיתים, אחד הצדדים טוען כי הצד השני פעל להברחת כספים ונכסים ממצבת הרכוש המשותפת, וזאת על מנת להשאיר בידיו סכומים שונים. להלן דוגמא למקרה בו הגבר טען כי האישה העבירה לחשבונות הבנק של הילדים סכומים משמעותיים מהחשבון המשותף. האם היה ממש בטענותיו?
בני הזוג במקרה דנן התחתנו בשנת 1975 ועל כן חל עליהם משטר איזון משאבים דחוי וזאת לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. סעיף 5(א) לחוק זה קובע כי כל אחד מבני הזוג זכאי, עם פקיעת הנישואין, למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג. עם זאת, החוק מחריג מספר נכסים אשר לא ייכנסו במסגרת איזון המשאבים כגון כספי ירושה או נכסים אשר היו בידיו של אחד הצדדים לפני הנישואין.
סעיף 6(ג) לחוק יחסי ממון קובע כיצד יש לערוך את איזון המשאבים. על פי סעיף זה, כאשר אין בין בני הזוג הסכמה בנוגע למה מגיע מהאחד לשני, ובאיזו דרך, בית המשפט או בית הדין יכריעו בסוגיה זו על פי הנסיבות. בית המשפט העליון התייחס לכך בפסיקתו וקבע כי הסדר איזון משאבים צריך להתבצע באופן הבא – קובעים את שווים של כלל נכסי בני הזוג ומחלקים את התוצאה בשניים. סעיף 6 חל על נכסים אשר נצברו במהלך החיים המשותפים, ואין כל משמעות לשאלה על מי רשום נכס זה או אחר.
האישה מנסה לערב את הילדים? הגבר חושב שבמלחמה כל אמצעי כשר?
במקרה דנן, האיש טען כי האישה העבירה כספים שונים מהחשבונות המשותפים לילדי בני הזוג. יצוין כי הילדים היו בגירים אשר עמדו ברשות עצמם. בית המשפט הגדיר את המחלוקת הנ"ל כ"סוגיה הכאובה ביותר מבחינת הצדדים". מחד גיסא, האישה טענה כי הגבר ניסה לערב את ילדיהם בהליכי הגירושין וזאת משום שהמטרה מבחינתו מקדשת את האמצעי.
מאידך, הגבר טען כי הוא פגוע וחווה עלבון קשה לאחר שהאישה הסתירה ממנו מידע לגבי חסכונות הילדים ומכך שהילדים נעמדו לצדה של האם תוך שהם מפנים לו את גבם.
קראו עוד בתחום:
- זכייה כספית בגירושין - רכוש משותף?
- תביעות נזיקין בבית המשפט לענייני משפחה
- חלוקת פירות נכס שאינו בר איזון
- האם נכס בבעלות אחד מבני הזוג מלפני הנישואין הוא רכוש משותף?
- איזון משאבים שלא באופן שווה, האמנם?
לגופו של עניין, בית המשפט בחן את טענות הגבר וקבע כי הללו לא התיישבו עם מטרת חוק יחסי ממון ו/או עם הראיות אשר הובאו בתיק. בפסק הדין נקבע כי ההנחה של חוק יחסי ממון היא כי כאשר בני זוג באים בברית הנישואין, התנהלותם עם הכספים, הזכויות והחשבונות הינה "מתגלגלת ומשתנה מעת לעת". אי לכך, לא ניתן אפוא להפריד בין משיכות מסוימות כקשורות בניהול החיים השוטף, לבין משיכות אחרות אשר נעשו בנסיבות אחרות (כל אימת שהנישואין תקינים).
דהיינו, התפיסה היא כי ככל שבני הזוג מקיימים נישואין תקינים, הם חושבים בראש ובראשונה על טובתו של התא המשפחתי. הלכה פסוקה היא כי כאשר זוגות בהליכי גירושין קובעים את המועד הקובע לאיזון זכויותיהם ו/או להפסקת השיתוף, אזי יהיה להם קשה לטעון טענות שונות בנוגע לפעולות שהתבצעו עובר ליום זה.
יודגש כי אין בכך כדי לפגום בזכות צדדים לטעון להברחות שאירעו בסמוך לקרע. עם זאת, הדברים יהיו קשים יותר כאשר מדובר בשנים רבות (או תקופת זמן משמעותית). במקרה דנן, בית המשפט קבע כי היות והצדדים הסכימו שמועד הקרע ביניהם היה בשנת 2010, אזי טענותיו של הגבר לגבי העברות כספים בשנים 2002 ו-2006, לא היו יכולות להישמע. זאת ועוד, מדובר בטענה של הברחת נכסים בגירושין. אי לכך, נטל ההוכחה לעניין זה רבץ לפתחו של הטוען להברחה – דהיינו, הגבר. בית המשפט קבע כי האחרון לא הרים את הנטל הדרוש.
