במקרים לא מעטים, הורים נותרים חלוקים בנוגע לחינוך הילדים, גם לאחר הגירושין. להלן דוגמא למקרה כאמור. בית המשפט נאלץ להכריע היכן תלמדנה קטינות, ערביות נוצריות, שהוריהן אינם חיים יחד ומסוכסכים בנוגע לשאלת חינוכן. מצד אחד - האב, האופטרופוס הטבעי, ופקידת הסעד, היו מעוניינים כי הבנות, ערביות נוצריות, ילמדו בבי"ס ערבי. האם, מן הצד השני, והקטינות עצמן, מעוניינות שהבנות תשארנה בבי"ס היהודי לאומנויות, היכן שהן לומדות כיום.
האם עובדת כאופטיקאית והאב עובד בחברה אשר בגינה הוא נמצא בארץ לפרקים בלבד ומבלה את מרבית ימי השנה בחו"ל. הקטינות למדו בבי"ס ערבי נוצרי, כאשר בנובמבר 2008 הורחק האב מהבית ובינו לבין האם מתנהל הליך גירושין טעון. הקשר בין האב לבנותיו טעון ביותר, כאשר מתוקף הסדרי הראיה הן נפגשו איתו מספר פעמים אך מסרבות להיפגש עימו שוב. למרות ניסיונותיה הרבים של פקידת הסעד ליצור מפגשים בין הבנות לאב, ניכר כי הבנות לא מרגישות בנוח עם מפגשים אלו.
האם רשמה הבנות לבית ספר יהודי לאומנויות
האם, חרף התנגדותו של האב, רשמה את הבנות לבי"ס היהודי לאומניות בעכו כאשר בעיר קיימים גם שלושה בי"ס ערבים. ההורים מסכימים באופן משותף רק על בי"ס אחד (בו אין לבנות מקום), וחלוקים האם איזה חינוך הוא הראוי ביותר לבנות.
האם, נתמכת ברצון הבנות להשאר בבית הספר היהודי, טוענת כי בבית הספר הזה הרמה גבוהה יותר והבנות נהנות בו (כמו כן, ניכר מתסקיר פקידת הסעד כי השתלבותן בו חיובית). לעומתה, טוען האב, כי חינוכן בבית ספר יהודי, יפגע בזהותן וירחיקן מהקבוצה הלאומית אליה הן משתייכות.
קראו עוד בתחום:
- העברת הילד בי"ס בשל סכסוך על משמורת
- עקרון טובת הילד בעניין משמורת
- הפרת הסדרי ראייה של האב עם הילדים
- שמיעת רצונו של קטין בבית המשפט, אימתי?
המקרה הרגיש הופנה לעובדת סוציאלית מטעם יחידת הסיוע אשר הגישה תסקיר מפורט בנושא. האם טוענת כי ב"ס לאומניות הינו בי"ס ברמה גבוהה והימצאותן של הבנות בו רק תעשיר אותן. כמו כן, בית הספר אשר מוכן לקבלם בעכו, הינו בי"ס בו רוב הילדים מוסלמים ולא נוצרים. לטענת האב, יש להעדיף את בי"ס הערבי שכן בהמצאותן בבי"ס יהודי, תיפגע נצרותם ותרבותם. בנוסף, בבית הספר הערבי השפה השגורה היא שפת אמם – ערבית.
מכתב הקטינה - רוצה להישאר בבית הספר היהודי
"כבוד השופטת שלום: אני ד.ס. ואני מאוד עצובה וקשה לי בגלל שאבא שלי לא רוצה לתת לי ולאחותי ללמוד בבית ספר ה-.ת. שאמא שלי רשמה אותי ואת אחותי הקטנה .ר. היינו בבית הספר הכרנו את המנהלת ואת המורות אני מאוד מאוד אוהבת את בית הספר. קנינו את כל הספרים והחולצות ואני מאוד רוצה להתחיל ללמוד שם אבל אבא שלי עושה בכוונה ורוצה שנלמד בבית ספר אחר. קשה לי מאוד ואני לא מרגישה טוב מזה. בבקשה בבקשה כבוד השופטת אני מבקשת ממך שתעזרי לי ול-.ר. ללמוד בבית הספר ה-.ת. ב-.ע. ואני מבטיחה לך שאהיה תלמידה טובה. תודה רבה לך. .ד. + .ר.".
לדעתה של פקידת הסעד, למרות כי התקבלותן של הבנות לבית הספר היהודי נראית חיובית, אין ספק כי בעתיד הרחוק, תיפגע זהותן מהיותן בבית הספר זה.
השופטת מעבירה אותן לבית הספר הערבי להגברת זהותן הלאומית
למרות כל זה, דחתה השופטת את בקשתן של הבנות ללמוד בבית הספר היהודי וקבעה כי הן יסיימו את לימודיהן שם בשנה הזו ואז יועברו בסוף השנה לאחד מבתי הספר הערביים בעיר. השופטת נימקה החלטתה בכך שהזהות הלאומית היא מרכיב חשוב מאוד בעולמו של אדם ובוודאי בעולמו של ילד. לכל אדם חשוב לדעת שהוא מתייחס למשפחה וללאום מסוים. לדעת שהוא לא בודד והוא חלק מקבוצה משפחתית ולאומית.
חברות בקבוצה לאומית היא מאפיין בסיסי של המצב האנושי, הקבוצה מציעה סולידאריות, מקדמת ומתחזקת תחושת שייכות, והיא מנוסחת במונחים של שייכות לקהילה הנתפסת כ"משפחה מורחבת", בעלת היסטוריה משותפת וזיכרון לאומי הנמצא מעבר לזיכרונות האישיים.
