התובעת היא אלמנת המנוח. בתביעה אשר הגישה התובעת נגד חמשת בנותיו של המנוח מנישואיו הראשונים (שהן יורשות ישוריות ע"פ צוואה), מבקשת התובעת סעד הצהרתי, על פיו ייקבע כי כספים אשר לטענתה הפקיד המנוח לאורך השנים בחשבון בתו וכן הדירות שנרכשו על ידו ו/או מי מטעמו במהלך הנישואין, הינם נכסים ברי איזון/רכוש משותף שלה ושל בעלה המנוח, ועל כן היא זכאית למחציתם. לחילופין תובעת (התובעת) מזונות מן העיזבון, וכן הגישה התנגדות לצוואה לגבי צוואת המנוח משנת 1993.
האם האלמנה זכאית לזכויות ברכוש שהוברח בחיי הבעל?
בענייננו התובעת והמנוח חיו עד שנת 1987 כידועים בציבור, וחלה עליהם הלכת השיתוף.
הסדר איזון המשאבים מכח חוק יחסי ממון בין בני זוג, מוגבל הוא בתחולתו, לתקופה המתחילה מיום נישואי בני הזוג, בהתאם להוראות החוק בענין. הרחבת תחולתה של חזקת השיתוף בין בני זוג, גם מקום שחל חוק יחסי ממון בין בני זוג, ביחס לתקופת היותם ידועים בציבור שקדמה ליום הנישואין, קובעת כי ניתן להחיל את חזקת השיתוף על נכסים מעין אלו, במקביל ובנוסף לתחולת איזון המשאבים.
משניהלו הצדדים משק בית משותף, והמערער לא טרח להבהיר אחרת, הרי שיצר מצג שבתחום זה יחול הדין, כפי שהוא חל לגבי זוג נשוי. ממצאי בית המשפט קמא ביחס לאופן חייהם במשך התקופה בה גרו יחדיו וניהלו משק בית משותף, תוך מאמץ משותף, כפי שתואר לעיל, מוביל למסקנה, כי כל הזכויות הסוציאליות, פנסיה, קופת גמל, וכספים שנותרו ביום הקרע, הנובעים מהשתכרות הצדדים, במשך התקופה האמורה, של שני הצדדים, הינם בבחינת זכויות משותפות ברות איזון.
בתקופה בה חיו בני הזוג כידועים בציבור, הנטל להוכחת השיתוף מוטל לפתחה של התובעת.
בנסיבות של המקרה שבפניי, ספק אם ניתן לטעון לקיום שיתוף בכספים, אף אם לא הוכח פוזיטיבית כי מדובר בכספים חיצוניים. מהראיות שהובאו בפני, וכפי שמודה התובעת בעצמה, נהג המנוח לנהל כספיו באופן "סוליסטי" ונפרד, מבלי לערב את התובעת, תוך ניסיון למדרה מכספים אלה ככל שניתן.
הברחת נכסי מקרקעין – האומנם?
בענייננו מדובר בדירה שנרכשה בשנת 1978 בסמוך להולדת בתם המשותפת של בני הזוג. אין חולק כי הדירה יועדה למגורי בני הזוג, ושימשה אותם בחיים היומיומיים. כמו כן, גרסת התובעת שנתנה כספים שלה לצורך רכישת הדירה, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר שערכה בשנת 1979, אמינה. התובעת צירפה מסמך בו היא מאשרת כי קיבלה בעת הגירושין מבעלה הראשון כ – 40,000 דולר, ובכך הוכחה שאכן היו לה כספים משלה, באמצעותם יכלה לרכוש את הדירה, ומתוך כספים אלה אכן יכלה לתרום 450,000 לירות לצורך רכישת הדירה.
מן האמור מסתמנת המסקנה כי ביחס לדירה הוכיחה התובעת תחולתה של חזקת השיתוף, ועל כן ביססה את זכותה לקבל מחצית הזכויות בה. משהעביר המנוח את הדירה על שם בנותיו אשר מכרו את זכויותיהן בה, זכאית התובעת למחצית מכספי התמורה, בצירוף הצמדה וריבית ממועד המכירה ועד לתשלום בפועל.
תביעת האלמנה למזונות מהעיזבון
כדי לזכות במזונות מהעיזבון יש לעמוד במבחן "הנזקקות" של סעיף 56 לחוק, הקובע: הניח המוריש בן-זוג, ילדים או הורים והם זקוקים למזונות, זכאים הם למזונות מן העזבון לפי הוראות פרק זה, בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה. אם התובע אינו עומד בנטל ההוכחה של נצרכות - דין תביעתו להידחות.
תוך ראיה כי דיני המזונות מן העיזבון מהווים חריג לכלל שרצון המצווה הוא המכריע, העניקה הפסיקה ל"מבחן הנזקקות" פרשנות מצמצמת.
יחד עם זאת קובעת הפסיקה כי שאלת נזקקותו של התובע מזונות מן העיזבון על פי סעיף 56 לחוק קשורה קשר בל ינותק עם סעיף 59 לחוק. סעיף 59 קובע שורה של שיקולים מנחים, אשר על בית המשפט להתחשב בהם בדיונו בעניין המזונות מן העיזבון, כדלקמן: שווי העיזבון, שהזכאי למזונות עשוי לקבל מן העזבון כיורש על פי דין או כזוכה על-פי צוואה, ברמת החיים של המוריש ושל הזכאי למזונות כפי שהיתה ערב מות המוריש, ובשינוי שחל בצרכיו של הזכאי עקב מות המוריש, ברמת החיים של המוריש ושל הזכאי למזונות כפי שהיתה ערב מות המוריש, ובשינוי שחל בצרכיו של הזכאי עקב מות המוריש, ברכושו של הזכאי למזונות, בהכנסתו של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא, ובלבד שלגבי בן-זוגו של המוריש לא יתחשב בית המשפט בהכנסתו מעבודתו או ממשלח ידו אלא במידה שהכנסה כזאת שימשה גם ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן-הזוג., מזונות שהזכאי יכול לקבל על-פי הסעיפים 2 או 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה, לגבי בן-זוגו של המוריש — במה שמגיע לו על-פי עילה הנובעת מקשר האישות, לרבות מה שהאשה מקבלת על פי כתובה.
בענייננו אין ספק כי לאור קבלת תביעתה של התובעת בחלקה, ובהתחשב בכך שהתובעת בעלת נכסים נוספים בחו"ל, אין ספק כי חרף רמת החיים הגבוהה ממנה נהנתה במהלך חייה עם המנוח, אין היא עומדת בתנאי ההזדקקות גם במובנם הרחב. אשר על כן, דין התביעה להידחות.
לסיכום,
התביעה מתקבלת באופן חלקי. על הנתבעות להשיב לתובעת את הסכומים בגין מכירת הדירה הראשונה.
