חיוב גבר להחזיר הלוואה שניתנה לו ע``י בתו זוגתו לשעבר

בקשת לפסק דין הצהרתי במקרקעין

פסק דין הצהרתי - גילוי חשבונות ופירוק השיתוף
האם ניתן לתת סעד הצהרתי על מנת לשמר את המצב הקיים?

2. למרות הכלל בדבר "הודאה והדחה", הרי כאשר עסקינן בקרובי משפחה מדרגה ראשונה, נטל ההוכחה, כי נתינת הכספים היתה כהלוואה, מוטל דווקא על הטוען זאת.

העדר הסכם כתוב

1. אין חולק, כי בין בני הזוג לא נחתם הסכם הלוואה. עם זאת, כטענת התובעת, סעיף 23 לחוק החוזים, מכיר גם באפשרות של כריתת הסכם בעל פה, ובלבד שנתקיימו תנאים מקדמיים להכרה בקיומו של חוזה הקבועים במסגרתו. כך נקבע, כי תנאי מוקדם לקיומו של כל חוזה, הוא קיומה של כוונה ליצור יחסים משפטיים מחייבים, כמו גם גמירות דעת להתקשר בחוזה המסוים דווקא. תנאי נוסף הוא דרישת המסוימות, כאשר לעניין זה נקבע, כי על ההצעה אשר בבסיס החוזה לכלול לפחות את מסגרת העסקה ותחומיה.

קרא גם...

תביעה לסילוק ידו של הבעל מהדירה
תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין
סבא וסבתא תובעים מנכדיהם זכויות על דירת מגורים

2. בענייננו, לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומו של הסכם במסגרתו התחייב הנתבע להחזיר לה את הסך של 420,000 $ מלוא התמורה שקיבלה עבור מכירת הבית במושב כנטען; עם זאת, נראה כי הנתבע התחייב להחזיר לתובעת את כספי ההלוואה.

3. מחומר הראיות עולה כי בעת מכירת הבית במושב, בשנת 2000, לא נערך בין בני הזוג הסכם, במסגרתו התחייב הנתבע, כביכול, להחזיר לתובעת את מלוא כספי התמורה: ראשית, יודגש, כי מכירת הבית הייתה בשנת 2000, כשנתיים לאחר תחילת חייהם המשותפים של בני הזוג. שנית, גירסת התובעת באשר לעריכת ההסכם, באשר לתוכנו של ההסכם ובאשר פרטיו היתה בלתי מהימנה; שלישית, הצוואה, נחתמה לפני מכירת הבית במושב, ונוסח הצוואה האמורה מצביע, כי לא היה כל הסכם להחזרת מלוא תמורת הבית במושב. רביעית, דווקא מעדותו של עו"ד מילר ניתן ללמוד, כי הוא הפנה את תשומת לבה של התובעת לעובדה שהיא נותנת לנתבע את כל כספה, אך התובעת מיאנה לשמוע לעצתו. חמישית, למרות טענת התובעת בכתב התביעה, כי בידיה קלטת בה מאשר הנתבע את התחייבותו האמורה, הרי שעד תום ההליכים לא הוגשה לבית המשפט כל קלטת כאמור. שישית, והחשוב מכל, בעדותה אישרה התובעת, כי למרות המלצת עו"ד מילר לערוך הסכם להבטחת החזרת הכסף, היא נמנעה מלעשות כן;

4. מכל האמור לעיל, המסקנה היא כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה, כי הנתבע התחייב להחזיר לה את מלוא תמורת הבית במושב. אין ספק, כי התובעת טעתה לחשוב שבין בני הזוג ישררו חיי הרמוניה לנצח, ולו היתה יודעת בוודאות, כי ביום מן הימים תבוא מערכת יחסים זו אל קיצה, היא היתה נוהגת אחרת. יחד עם זאת, ועם כל הצער שבדבר, אין לקבל את התביעה, וזאת הן לאור אופן הגשתה, הן לאור הסעדים להם עתרה והן לאור הראיות.

5. עם זאת, אין לי כל ספק, כי בעת נטילת ההלוואה הוסכם בין בני הזוג, כי כספי ההלוואה יושבו לתובעת, ונראה, כי גם הנתבע לא חלק על גרסת התובעת בעניין זה.

6. הנוסח של הצוואה, כמו גם עדות הנתבע, כי היה חייב כלפי הבנק, בין חייב בלעדי ובין חייב משותף עם התובעת, והעובדה, כי הנתבע אישר בעדותו שהוא זה אשר שילם את התשלומים השוטפים בגין ההלוואה, מצביע ומלמד, באופן חד משמעי, כי עובר ללקיחת ההלוואה, התחייב הנתבע כלפי התובעת להחזיר לה את כספי הלוואה. אכן, אין ספק, כי הצדדים לא גיבשו את כל פרטי ההסכם, כמו, למשל, מה יהא הדין במקרה של פרידה בחיים, אולם אין באמור כדי לפגום בתוקפה של ההתחייבות, וכי עסקינן בפרט הניתן להשלמה.

7. השלמת החוזה תעשה בדרכים הקבועות בסעיף 26 לחוק החוזים, תוך התחשבות בעקרון תום הלב. לדעתי, בשים לב להוראות הצוואה, למהות היחסים שבין בני הזוג, ניתן להשלים את החוזה בכל הקשור למועד פירעונה של ההלוואה, ולקבוע, כי המועד לפירעון ההלוואה יהא תוך זמן סביר מעת הפרידה, תוך זמן סביר ממועד דרישה ראשונה.

8. בנסיבות העניין, מששוכנע ביהמ"ש, כי הכספים ששולמו על ידי התובעת לפדיון המשכנתא בגין ההלוואה ניתנו לנתבע כהלוואה ואין ולא היה בכוונת התובעת ליתן לנתבע במתנה כספים אלו נראה, כי התובעת זכאית לסעד הצהרתי הקובע, כי הכספים האמורים ניתנו לנתבע כהלוואה. אכן, בכתב התביעה ובפלוגתא שהוצבה להכרעת בית המשפט, כמפורט לעיל, לא עתרה התובעת לסעד חלקי כאמור, אולם,מקרה זה אינו נופל מגדר המקרים בהם יהיה בית המשפט רשאי להקנות לתובע סעד אשר לא נדרש בתביעה.

לסיכום,

בנסיבות העניין, ניתן בזה פסק דין הצהרתי הקובע, כי הנתבע קיבל מהתובעת הלוואה בשיעור הסכום ששולם על ידי התובעת לבנק לאומי לישראל בע"מ לצורך פדיון המשכנתא שנרשמה להבטחת ההלוואה על זכויות התובעת בבית במושב בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.