התובע והנתבעת נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1983, הצדדים התגרשו במסגרת הליך גירושין בגט כדמו"י בשנת 1999. מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים, בת אשר הגיעה לגיל בגרות ובן. בעת נישואי הצדדים היו שניהם חילוניים, וניהלו אורח חיים חילוני. תוך כדי הנישואים חזרה' האם בתשובה. בהסכם הגירושין שנערך ונחתם בין הצדדים, ילדי הצדדים נמסרו למשמורת האם והוסכם כי: "כל סכסוך שיתהווה ביניהם ביחס לילדיהם לאחר סידור הגט- יימסר לשיפוט בית הדין הרבני האזורי בת"א וכל פסק דין שיצא מאיתם יחייב את שני הצדדים".
האם מתנגדת ללימודי בנה בבית ספר חילוני כי הדבר נוגד את השקפת עולמה. וכתוצאה מכך הבן הקטין אינו מבקר כלל בבית הספר מאז חודש ספטמבר 2008. הוא מתגורר אצל האב והקשר בינו לבין האם הנו מינימלי.
קראו גם:
האם יש להעביר את הקטין למוסד חינוכי בהעדר הסכמת אימו?
הקטין מתואר בתסקיר כילד דעתן, מתבטא ברהיטות, מנגן על גיטרה ואוהב גרפיקה ומחשבים. פקידת הסעד התרשמה כי מדובר בילד חכם החפץ להרחיב את מקצועות הלימוד שלו והמתנגד נמרצות לקיום אורח חיים דתי.
הקטין מדגיש כי הרעיון לעבור בית ספר הוא שלו בלבד ולא של אביו וכי הוא מעדיף להתרחק בשלב זה מאמו מאחר והיא מפעילה עליו לחצים בעניין בית הספר. פקידת הסעד לסדרי דין קיימה קשר עם קצינת הביקור הסדיר ממחלקת החינוך בעירית רעננה והסתבר לה שגם התרשמות קצינת הביקור הסדיר הנה שהילד נחוש בדעתו שלא להמשיך וללמוד בבית הספר הדתי.
בכתב הגנה שהגישה האם, טענה היא, בין היתר, לחוסר סמכות של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעה נוכח העובדה שבהסכם הגירושין בין הצדדים הוסכם כי: "כל סכסוך שיתהווה בין הצדדים ביחס לילדיהם לאחר סידור הגט ימסר לשיפוט ביה"ד הרבני". כמו כן, טוענת האם, כי קיימת הסכמה לפיה בכל חילוקי דעות לבוררות בפני כב’ הרב מרדכי רוטנשטיין.
הסכם גירושין בין הורים איננו כובל את הקטינים
קטינים אינם כבולים לתוכן הסכמים שנערכו בעניינם במסגרת הגירושין בין ההורים ואין הם קשורים לערכאה השיפוטית שנבחרה על ידי הוריהם, הטעם לכך נעוץ בחשש שבמסגרת מאבק הגירושין עיקר מעיניהם של ההורים נתון לסידור ענייניהם האישיים והם עלולים – ולו מבלי דעת או בהיסח הדעת – שלא להקפיד במידה מספקת על הבטחת האינטרסים של ילדיהם ועל טובתם.
מטעם זה נפסק כי הסכם גירושין בין הורים שאושר וקיבל תוקף של פסק דין יחייב את הקטינים רק כאשר ברמה הדיונית עניינם של הקטינים נבחן לגופו כעניין עצמאי ונפרד מיתר סוגיות הגירושין. אשר לסעיף הבוררות ברור כי אין הוא חל על עניני הקטין וכי אין הקטין קשור בהסכמות הצדדים בנושא זה. התוצאה מהאמור הינה כי סמכות השיפוט בתביעה נתונה בידי ביהמ"ש לענייני משפחה, שאליו נעשתה פניה מטעם הקטין בעניין המוסד החינוכי בו ילמד.
על פי ס’ 68 (א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות רשאי בית המשפט, אף מיוזמתו הוא לנקוט אמצעים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין, וכן רשאי בית המשפט לעשות אם הקטין פנה אליו בעצמו. נוכח האמור בתסקיר פק"ס לסדרי דין אודות עמדתו של הקטין הנני רואה בתביעה – פניה שנעשתה על ידי הקטין עצמו, כאשר האב שימש אך אמצעי להבאת רצונו של הקטין בפני בית המשפט.
היעדרותו הממושכת של הקטין מביה"ס הינה חמורה ביותר, פוגעת בהתפתחותו ומאיימת על עתידו. על הקטין לשוב למסגרת לימודית ללא כל דיחוי. על גישה הגורסת כי יש להתעלם מרצונו של ילד, ולפעול בעניינו אך ורק לפי סדר העדיפויות של אחד מהוריו, אבד הכלח.
מגמת האמנה בדבר זכויות הילד (1989), ומגמת הדין בישראל הינה להבטיח לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו. מתוך תסקיר פקידת הסעד, ומתוך כתבי הטענות שהגישו שני הצדדים, נראה כי הקטין מגלה בגרות במידה המחייבת להביא בחשבון את השקפתו ואת רצונותיו, וכי רצונו לשנות את אורח חייו ואת המוסד בו ילמד, הינו בוגר ונחוש.
לסיכום,
ניתן בזאת צו המורה לחטיבת הביניים לרשום את הקטין להתחלת לימודים בבית הספר בהקדם האפשרי ללא צורך בקבלת חתימת האם. עקב כלל הנסיבות שתוארו בתסקיר פקידת הסעד לסדרי דין, יש להורות בזאת כי המשמורת הזמנית בקטין תימסר לידי אביו --שהנו כיום המשמורן בפועל של הקטין.
