תמ"ש8309-06-1
האם בית המשפט יורה באופן מיידי על משמורת לאם כאשר מדובר בילדה בגיל הרך, או שמא שומה עליו לפרש בצמצום את הלכת הגיל הרך, וזאת בהתחשב בתמורות החברתיות והמשפטיות בחיי המשפחה הישראלית בשנות ה-2000. סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.
מדובר בבני זוג אשר היו נשואים ארבע שנים בלבד, ובמהלך נישואיהם נולדה להם בתם הקטינה. בעוד האם טענה כי יש לקבוע את משמורת הילדה בידיה, תוך קביעת הסדרי ראיה "רגילים" לאב, האב טען כי המשמורת צריכה להיות בידיו. לחילופין, האב עתר להסדרי ראיה נרחבים עבורו ו/או למשמורת משותפת.
השופט, יהורם שקד, ציין כבר בפתיחת פסק דינו כי "אין בדעתו ליתן כל חשיבות לחזקת הגיל הרך". בפסק הדין כתב השופט שקד כי "עם כל הכבוד להתייחסות הנרחבת בעניין זה על ידי האם ובא כוחה, הרי שהמציאות בה המשפחה הישראלית מתפקדת בשנות ה-2000 איננה עולה בקנה אחד עם המציאות במסגרת גובשה דוקטרינת הגיל הרך".
קראו עוד בתחום:
- אכיפת הסדרי ראיה על אם, האמנם?
- קביעת הסדרי ראיה מדויקים בגין העדר תקשורת בין ההורים
- חישוב מזונות לקטין אשר נולד לאחר טיפולי פוריות לזוג שאינו גר ביחד
- חיוב קטין לקיים הסדרי ראיה עם אביו למרות התנגדותו
לדבריו, "המצב המשפטי אשר עולה מסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, אשר דן בחזקת הגיל הרך, איננו משקף עוד את התיאוריות הפסיכולוגיות והחברתיות העכשוויות הנוגעות לענייני גירושין ומשמורת". השופט ציין כי ככל שמדובר ב"משפט קטינים", הרי שמן המפורסמות הן שהיבט המרכזי והעיקרי לעניין זה הינו אחד – עיקרון טובת הילד. "לפיכך, על בית המשפט לזנוח דעות קדומות והלכי רוח, שייתכן והיו מתאימים לשנים עברו, ולהתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק – מהי טובתה של הקטינה דא", נכתב בפסק הדין.
הסדרי ראיה "רגילים" מול הסדרי ראיה נרחבים
הסדרי ראיה "רגילים", שאינם במסגרת משמורת שאיננה משותפת, נקבעים על פי רוב באופן הבא – לינה אצל האב פעם בשבוע, ובכל סופשבוע שני. במקרה דנן, האב ביקש להרחיב את הלינה בביתו לשני לילות בשבוע, וזאת אם תיקבע המשמורת בידי האם. השופט התייחס בפסיקתו לתסקיר אשר נערך בעניינם של הצדדים ואשר המליץ על הסדרי ראיה במתכונת השגרתית (שפורטה לעיל). עם זאת, השופט ציין כי למרות המלצות התסקיר, נחה דעתו כי ניתן להרחיב את הסדרי הראיה בין הקטינה ובין אביה. נקבע כי יש לאפשר לילדה "זמן שהייה רחב יותר אצל האב".
"אינני מוצא כל פסול בלינה של הילדה אצל אביה", כתב השופט והפנה לפסק דין שניתן על ידו בתמ"ש 17174-11-09 ב. נ' א.. בפסק דין זה כתב השופט שקד – "כל ילד זכאי, מתוקף זכותו הטבעית, לחוות הורות טובה ומעשירה עם שני הוריו. אי לכך, בכלל זה, ניתן לאפשר לילד להיות בקשר גם בביתו של האב, במקום מגוריו של האב, בסביבתו הטבעית של האב וזאת כאשר התנאים מאפשרים זאת".
זאת ועוד, השופט ציין כי דעתו מתיישבת גם עם דעתם של מלומדים אשר עסקו בתחום. לדוגמא, מחקרים רבים הצביעו על כך שבמקרים בהם מדובר בגירושין ללא היסטוריה של אלימות, ובכל הנוגע לילדים בגילאים 4-6 שנים, הרי שילדים אשר ישנו בבית אביהם במשך לילה אחד או יותר במשך השבוע הראו "הסתגלות חברתית ופסיכולוגית" טובה יותר לעומת ילדים שלא זכו ללון אצל אביהם.
לסיכום,
בית המשפט קבע כי האם תהיה ההורה המשמורן של הקטינה, וזאת נוכח היותה "ההורה הדומיננטי" בחייה הילדה. כמו כן, צוין כי הילדה הייתה מורגלת בשהייה רבה אצל אמה. עם זאת, נקבע כי יש לקבוע, בניגוד להמלצות תסקיר שירות המבחן, הסדרי ראיה נרחבים ובמסגרתם שתי לינות באמצע השבוע. הסדרי הראיה נקבעו אפוא באופן הבא:
- המשמרות תהיה לאם.
- הסדרי הראיה לאב יתקיימו בימי שני ורביעי עם סיום יום הלימודים ועד למחרת היום. האב ישיב את הילדה ישירות למוסד הלימודים.
- בסוף סוף שבוע שני האב יקבל את הילדה ביום שישי, עם סיום הלימודים, וישיב אותה למוסד הלימודים בבוקר יום ראשון.
- בחופשות וחגים הילדה תשהה אצל הוריה לסירוגין.
- במהלך חופשת הקיץ, הילדה תשהה חודש אחד אצל האב וחודש אחד אצל האם.
