תמש (י-ם) 4120/10
חלוקת רכוש בין בני זוג, במסגרת גירושין, איננה משימה פשוטה. על פי רוב, הגירושין יוצרים מחלוקות שונות בין הצדדים, והדבר מקשה על חלוקת הרכוש באופן הוגן ועל פי החוק והפסיקה. במילים אחרות, ישנם מקרים בהם "ערפל המריבה" בין הבעל ואשתו מסתיר את "הצדק והחוק". אצל מרבית הזוגות, הנכס המשמעותי העיקרי ב"קופה המשפחתית" הינו דירת המגורים המשותפת.
היות ולא מדובר בנכס "רגיל" (כגון דירה להשקעה או חיסכון בבנק), והיות ועסקינן בבית המגורים של הצדדים, נכס זה נהנה ממעמד מיוחד בתביעות חלוקת רכוש. הלכה פסוקה היא כי כאשר בן זוג טוען לזכויות בדירת המגורים המשותפת. נטל ההוכחה המונח על כתפיו איננו כבד כנטל ההוכחה לשם שכנוע בדבר שותפות ברכוש אחר. לאחרונה, נקבע גם כי למרות שהמשטר הרכושי החל על זוגות שהתחתנו לאחר 1974 מוסדר בחוק יחסי ממון בין בני זוג, הרי שבכל הקשור לדירת המגורים, ניתן עדיין להסתמך על הלכת השיתוף (המשטר הרכושי שהיה נהוג ערב כניסתו של חוק זה לתוקף לפני כ-40 שנה).
דהיינו, ניתן להביא לחלוקת הזכויות בדירת המגורים על בסיס הלכת השיתוף ולא בהתאם לכוונת שיתוף ספציפית. במילים אחרות, גם אם לא נאמר במפורש, נסיבות חיים של שנים ארוכות ביחד יכולות להעיד על שותפות בדירת המגורים אף ללא תוספות ראייתיות. בן זוג אשר טוען לשותפות בדירת מגורים צריך להוכיח אפוא את קיומם של התנאים המקדימים של חזקת השיתוף על מנת לזכות בסעד ההצהרתי המבוקש.
דירת מגורים גם אם לא גרו בה מעולם
בפסק הדין הבא, אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, נקבע כי הלכה פסוקה זו חלה גם על דירה אשר בני זוג רכשו לשם הפיכתה לדירת מגורים, אך לא הספיקו לגור בה מחמת משבר ביחסים שהוביל לגירושין. השופט, נמרוד פלקס, קיבל את טענתו של הגבר כי למרות שהדירה הייתה רשומה על שם האישה בלבד (ורישום בטאבו מהווה ראיה לכאורה בנוגע לבעלות), הזכויות בנכס היו משותפות. השופט קבע כאמור למרות העדר מגורים משותפים, ועל בסיס נסיבות המקרה (נישואים ארוכים, שלושה ילדים והשקעה כספית משותפת בבניית הנכס).
קראו עוד בתחום:
- דמי שימוש ראויים בגין השימוש בדירה משותפת
- האם הסכם למכירת דירת בני הזוג יבוטל בעקבות שלום בית?
- פירוק שיתוף ופינוי אישה מדירה לפני הסדר משאבים כולל
- שיתוף בדירה אשר הייתה שייכת לאחד הצדדים לפני הנישואין
- אי פינוי נכס למרות הסכם גירושין, ותביעה לתשלום דמי שימוש ראויים
"לטעמי, אין מקום להבחין בין דירת מגורים בה מתגוררים בני זוג בפועל, לבין דירה אותה רכשו למגוריהם, אך מפאת משבר בחיי הנישואין לא עברו להתגורר בה", נכתב בפסק הדין, "אני סבור כי בסוגיות כגון דא, כוונת הצדדים באשר לאותו הנכס היא העיקר. לאמור, יש לבחון האם עסקינן בנכס משפחתי מובהק שנועד לשם מגורי הצדדים ובני ביתם, או שמא מדובר בנכס עסקי". במילים אחרות, השופט קבע כי די בכוונה להשתמש בנכס כדירת מגורים, לשם הוכחת הלכת השיתוף, וזאת גם אם כוונה זו לא יצאה מן הכוח אל הפועל.
