מהי הגישה הראויה בה צריך לנקוט בית המשפט לענייני משפחה כאשר הוא מתבקש להורות על פירוק השיתוף בדירה המשמשת למגורים של בני זוג המתדיינים בפניו, בטרם הוכרעו נושאים אחרים הקשורים בגירושין (כגון משמורת, מזונות ילדים וכו')? מהו הדין במידה ועסקינן בבני זוג הרשומים כבעלים שווים בדירת המגורים, ולא התעוררה בעניין זה שאלה הקשורה לזכויות מי מבני הזוג בדירת המגורים מכוח הלכת השיתוף?
סעיף 37 לחוק המקרקעין מעניק לשותף במקרקעין את היכולת "בכל עת לדרוש פירוק השיתוף". השאלה בה עוסק מאמר זה היא - מהו דינם של שותפים שהם בני זוג המבקשים לפרק השיתוף בדירת המגורים שלהם במסגרת הליכי פירוק הקשר ביניהם?
שותפים במקרקעין שהינם בני זוג - לא שותפים "רגילים"
הפסיקה כבר הכירה במצב המורכב של פירוק שיתוף בנכסים בין בני זוג אשר עליהם חלים גם דיני המשפחה. אכן, גם אם לבן הזוג שמורה הזכות לדרוש את פירוק השיתוף בדירת המגורים מכוח ההוראות הכלליות של חוק המקרקעין, אין מדובר בפירוק שיתוף רגיל.
קראו עוד בתחום:
- חלוקת רכוש בהליך גירושין - פירוק שיתוף בדירה אשר ניתנה במתנה לבעל
- לבני הזוג הגרושים שתי דירות, האם יופרד הפירוק לפרקי זמן שונים?
- שלילת דמי שימוש בדירה עקב אלימות הגבר
במקרים רבים דירת המגורים הינה הנכס המרכזי העומד לרשות בני הזוג, ופירוק מיידי ומהיר של השיתוף עלול להותיר אחד מהם ללא קורת גג נאותה. כמו כן, בית המשפט נוהג להתחשב במקרים רבים גם באינטרסים של ילדי בני הזוג הנקלעים למאבק בין הוריהם.
המחוקק נתן בעצמו ביטוי לשמירה על טובתם של הקטינים בסעיף 40 לחוק המקרקעין. סעיף זה קובע באופן מפורש שבמידה והחליט בית המשפט על פירוק השיתוף בדירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה - המכירה תעוכב, כל אימת שלא נוכח בית המשפט שלילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם נמצא הסדר מגורים אחר.
הגישות השונות בבתי המשפט
בעקבות חקיקת חוק בית המשפט לענייני משפחה מצאו עצמם בתי-המשפט נדרשים להחליט גם בשאלות של פירוק השיתוף בדירות המגורים של בני הזוג המתדיינים בפניהם. עיון בגוף ההלכה של בתי-המשפט השונים אשר עסקו בסוגיה זו מגלה כי קיימות גישות שונות לעניין בפסיקתם.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו פסק, למשל, כי תביעה לפירוק השיתוף הינה תביעה קניינית לפי חוק המקרקעין, ובעניין זה "היותם של הצדדים בני זוג לא מעלה ולא מורידה" (הנמקתו הייתה כי החוק קובע בעיקרו "סמכויות ועקרונות דיון בענייני משפחה ולא בעניינים מהותיים, כגון היחסים הקנייניים בין בני הזוג).
קראו עוד בתחום:
- פסק דין בו האישה תובעת את הבעל בחמש תביעות
- פירוק שיתוף בנכסים כאשר אחד מבני הזוג מרצה מאסר עולם על רצח בתם
- חלוקה בדירה שרשומה ע"ש הבעל בלבד
מן הצד השני ניתן למצוא שופטים האוחזים בדעה כי יש לשנות את הגישה לסוגייה מבסיסה. השופט גייפמן פסק לדוגמא, כי על בית המשפט לענייני משפחה להימנע מלתת החלטה על פירוק השיתוף קודם לשמיעת הוכחות במכלול התביעות שהוגשו בפניו. לדידו של השופט גייפמן, ואין לפצל הדיון בין התביעות השונות המתנהלות בין בני הזוג, שכן הן שלובות זו בזו.
בתי המשפט נוטים לא להפריד תביעות והגישה הרווחת היא כי דיונים לגבי פירוק שיתוף בדירה, שהינם חלק מהליך גירושין כולל, יפסקו באותו הזמן ותחת אותה ערכאה.
לסיכום,
במילים אחרות - כאשר בני הזוג מצויים לפני מהלך שיוביל בתוך זמן לא רב לאיזון משאביהם, נוטה בית המשפט להיעתר לבקשה לעכב את פירוק השיתוף. מן הפסיקה ידוע כי כל אימת שהנסיבות מאפשרות את הדבר, ראוי לדון בפירוק השיתוף בדירתם של בני זוג, לא כעניין נפרד, אלא במסגרת בירורן של כלל הסוגיות הרכושיות השנויות.
יחד עם זאת, אין משמעות הדברים שיש לנקוט גישה דיונית נחרצת, האוסרת על בית המשפט לענייני משפחה להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים בשלבים מוקדמים של הדיון שלפניו. לעיתים, ובמיוחד כאשר ההתדיינות בפני בית המשפט עלולה להיות מורכבת וארוכה, יהיה מקום להורות על פירוק השיתוף באופן מהיר.
