במהלך חיי הנישואין, צוברים בני הזוג נכסים רבים. לעיתים מדובר בנכסים חומריים, כגון בתים, מכוניות, קרנות השתלמות וכדומה. כאשר אחד הצדדים מקים עסק מצליח, הלכה פסוקה היא כי לבן הזוג השני ישנם זכויות שונות בנכס זה מכוח השיתוף שבחיי הנישואין. האם ניתן לכמת גם את מוניטין העסק כנכס בר איזון? מדובר אפוא בסוגיה משפטית חדשה יחסית אשר פסקי דין מעטים עסקו בה בבתי המשפט בישראל.
בית המשפט העליון הגדיר מוניטין כסכום העודף של שווי העסק מעל ומעבר לנכסים המוחשיים. דהיינו, בעל העסק מצפה כי לקוחות ישובו ויחזרו לבוא בשעריו בשל המוניטין אשר צבר כמומחה בתחומו. הדברים נאמרים גם כאשר מדובר בחנות אך גם במידה ועסקינן בבעל מקצוע פרטי כגון עורך דין או רופא.
לקוחות חוזרים לעסק בדרך כלל בגין איכות המוצר, השירות המוצע, שמו של המוצר, מיתוגו בענף הספציפי, יעילות העסק, מיקומו וכדומה. ניתן למעשה לסכם כי מוניטין עסקי משקף את צפייתו של בעל העסק לתזרים לקוחות וערכו הכלכלי של המוניטין העסקי טמון במרכיבים אלו. המשפט הישראלי מכיר במוניטין עסקיים כזכות קניינית וכנכס.
מוניטין אישי מול מוניטין עסקי
במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, האישה טענה כי היא זכאית לזכויות שונות במוניטין העסקי והאישי של בעלה. בפסק הדין נכתב ראשית כי התובעת לא עשתה הבחנה בין מוניטין אישי למוניטין עסקי, וטענה כי לנתבע קיימים הן זה והן זה ושניהם ברי איזון.
הפסיקה בארץ, בכל הנוגע לסוגיות מוניטין, איננה רחבה. סוגיית המוניטין האישי זכתה להתייחסות אף פחותה. מעט פסקי הדין אשר ניתנו בעניין זה התייחסו לנסיבות המקרה הספציפי אשר עמד בפניהם, וטרם גיבשה הפסיקה כללים ברורים וחד משמעיים לעניין זה. הסוגיה המשמעותית היושבת בבסיס העניין היא האם כושר השתכרות או נכס מוניטין, אשר נרכשו במהלך שנות הנישואין, מהווים עדות לפרי מאמצו של אחד הצדדים או שמא עסקינן בפרי מאמץ משותף.
בן הזוג אשר צבר את המוניטין טוען על פי רוב כי מדובר במאמץ אישי אשר היה נוצר ללא חיי הנישואין. לעומתו, בן הזוג השני טוען כי על מנת שאחד מהשניים יצבור מוניטין ויתקדם, נאלץ הוא לוותר על מסלול קידומו על מנת לטפל במשק הבית ולהעניק תמיכה לבן זוגו.
עמדת שופטים בעניין זה
השופט ד"ר קלינג, בת"א (ת"א) 257/90 גוזנר נ' גוזנר, פ"מ תשנ"ז (2) 399, הבחין בין מוניטין עסקי למוניטין אישי. בפסק דין זה נקבע כי הלכת השיתוף חלה על מוניטין עסקי בלבד. "מה ייעשה בזכות במוניטין אשר התובעת טוענת לה וכיצד יהיה ניתן להעניק לה את חלקה באותו מוניטין? האם על בעל המוניטין להעמיד את עצמו ואת כישוריו למכירה למרבה במחיר ולהשתעבד לו, על מנת לשלם מחצית מהתמורה לאישה?", כתב השופט קלינג, "אוסיף ואומר כי בעצם נהנית התובעת מהמוניטין של בן זוגה בעקיפין. בהכנסותיו במהלך החיים המשותפים ניתן ביטוי לאותו מוניטין, והרי מהכנסותיו אלה נהנה בן הזוג הן באופן שוטף והן בזכאותו למחצית הנכסים שבהן הושקעו".
גם השופט עדיאל העלה נימוקים שונים לעניין זה אשר בסופם הגיע למסקנה כי אין להכיר במוניטין אישי כנכס בר איזון אשר ניתן להעמידו לחלוקה במועד פקיעת הנישואין. לדידו של עדיאל, נכס הוא דבר אשר ניתן להקנות לאחר, לחלוק עימו או לשתף אותו בקניינו (ובמידה ובעל הנכס איננו מסכים, יהיה ניתן לעשות זאת בעזרת בית המשפט). מוניטין אישי לעומת זאת, קובע השופט, הוא מכלול של מאפיינים ותכונות אשר משקפים אישיות אדם (כשרונות, השכלה, שם שיצא לו ברבים, יכולת השתכרותו וכדומה). כל אלה אינם ניתנים להיכנס בהגדרה של נכס הנושא חובות וזכויות.
קראו עוד בתחום:
- עו"ד הגישה תביעה נגד בן זוגה - בקשה להעברת דיון לאזור שיפוט אחר
- כושר השתכרות בראי הלכת השיתוף
- חלוקת נכסי מוניטין במסגרת הסדר איזון משאבים
- נכסיי קריירה ומוניטין במסגרת איזון משאבים
פרופ' רוזן צבי, משפטן ישראלי המומחה לדיני משפחה ששימש גם כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, סבר כי רעיון המאמץ המשותף, אשר עומד ביסוד עיקרון חלוקת רכוש שווה בנכסי בני הזוג בעת גירושין, מביא למסקנה כי מוניטין הינו נכס בר חלוקה. רוזן-צבי כתב בספרו "דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול" (הוצאת פפירוס, תש"ן-1990, עמ' 476, 485) כי מוניטין מורכבים בזמן עבודה, מאמץ, השקעה כספית, קשרים וכישורים. מרבית פרטים אלו, לשיטתו, נמנים עם נכסי השיתוף ועל כן המוניטין (כמו גם פירות הנכס) מהווים חלק מנכסי השיתוף.
השופטת נילי מיימון, בתמ"ש 50704/01 א' נ' א' (לא פורסם), קבעה כי נכסי מוניטין ניתנים לחלוקה בעיקר במקרים בהם ישנם פערים כלכליים משמעותיים בין הצדדים. דהיינו, צד אחד פיתח את עצמו ובנה מוניטין במרוצת השנים, וזאת כאשר בן זוגו תומך בו באופן מוחלט, מוותר על מסלול התקדמותו, ומשקיע את כל מרצו בהענקת משענת, גב וטיפול בילדים ובמשק הבית.
במקרה זה, יחטא בית המשפט לצדק כאשר יאפשר את נטישת בן הזוג התומך ללא מתן זכויות במוניטין. פסיקה דומה ניתנה בבית המשפט העליון במקרה אשר עסק בבעל שתבע את מוניטין אשתו, לאחר שזו צברה השכלה רבה והתפרנסה בכבוד מעריכת דין. השופטים עמדו במקרה זה על הקושי שבכימות המוניטין, אך נקבע כי קושי זה אינו יכול להיות עילה לדחיית התביעה בעניין. "גם אם אין המדובר בפתרון מחשב, אלא באומדנה, לאו דווקא לפי יחס של מחצה על מחצה", נכתב בפסק הדין.
מן הכלל אל הפרט
במקרה דנן, הנתבע טען כי סוגיית המוניטין איננה רלבנטית וזאת משום שמדובר בעסק לחלוקת מוצרי חלב של שטראוס אשר נסגר זה מכבר. ראשית, התובע טען כי העסק חסר כל שווי כלכלי וזאת לאור ההסכם בינו לבין חברת שטראוס. לדבריו, מדובר ביכולת השתכרות (אשר לא הוכרה כנכס בר איזון) ולא כנכס בעל ערך כלכלי נפרד.
עוד הוסיף הנתבע כי על פי החוזה בין שטראוס לבינו, זכותו לנהל את קו מוצרי החלב איננו ניתנת להעברה לצד שלישי. כמו כן, המוניטין שייכים, אם כבר, לחברת שטראוס ולא למפיץ בקו החלוקה.
בית המשפט קבע כי טענותיו של הנתבע מקובלות עליו, ואין להכיר במוניטין אשר קיימים לעסק (וככל שישנם הם שייכים ליצרנית המוצר – שטראוס). עם זאת, לא מדובר היה בסוף פסוק. בית המשפט קבע כי לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בזכות בעלת ערך כלכלי. לראיה, הנתבע ניסה למכור בזמנו את הזיכיון בקו החלוקה לצדדים שלישיים. למרות שתמורה עבור הזיכיון איננה נכס מוניטין, עדיין ניתן לכמתה ולאזן אותה בין הצדדים.
