משמורת היא בעצם החזקה. כלומר, תביעת משמורת היא תביעה להסדרת היחסים המשפטיים והפרקטיים שבין הורה וילדו. ההורה אשר זוכה למשמורת על ילדיו מקבל את הזכות לגדל אותם ולטפל בהם ביום-יום, משמע לדאוג לצרכיהם. כמו כן, קיימת אפשרות שתינתן להורים משמורת משותפת כך שהם יחזיקו בהם יחד במובן זה שיחליטו עבורם יחד החלטות שונות דוגמת החלטות הנוגעות לחינוכם ולבריאותם.
ילדה נולדה להוריה מחוץ לנישואין כשלאחר כמה שנים של מגורים משותפים, האב עזב את הבית. האם הגישה תביעה למזונות ולמשמורת הילדה. פסק דין למזונות התקבל בהסכמת הצדדים ובעת הדיון במשמורת הגיש האב תביעה נגדית לקבלת המשמורת על ביתו.
כל אחד מהצדדים סבר שטובת הילדה עימו: האם טענה שהילדה עימה מאז לידתה ובשל חזקת הגיל הרך, עקרון ההמשכיות והחשיבות שיש ליציבות בחיי הילדה, יש להשאיר את הבת עימה. האב מצידו טען כנגד תפקודה של האם שאינה יכולה לדידו לגדל את הילדה. במסגרת זו, הוגשו חוות דעת של מומחים, אשר המליצו על כך שטובת הילדה היא שתהיה בחזקתו.
חזקת הגיל הרך במשמורת בהעדר הסכמה בין ההורים - בחינת מסוגלות הורית
בית המשפט בחן את הסוגיה לאור חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות. לפי סעיף 25 לחוק זה, באין הסכמה של ההורים, בית המשפט רשאי לקבוע את טובת הילד מבחינת המשמורת עליו, ובלבד שילדים מתחת לגיל 6 יחיו עם האם אלא אם יש נסיבות אחרות שמורות אחרת - חזקת הגיל הרך.
בית המשפט בחן מי ההורה אשר מסוגל למלא את התפקיד בצורה הטובה ביותר, למלא לילד את צרכיו הפיזיים והנפשיים, לאור עקרון טובת הילד. טובת הילד היא איזון בין אינטרסים שונים של גורמים שונים - בעיקר של הילד אך גם של הוריו, בהתאם לפרמטרים שונים רלבנטיים כמו גילו של הילד, רצונו, קשריו עם בני משפחתו, מסוגלותם ההורית של הוריו ותפקודם וכו'.
פקידת הסעד במקרה דנן הסיקה בעבר, כי האב מתפקד טוב יותר מהאם בגידול הילדה, אך בשל גילה הרך של הקטינה המליצה שהקטינה תישאר במשמורת זמנית אצל האם במסגרתה האם תקבל ייעוץ והדרכה לשיפור מיומנויותיה ההוריות. לאחר אותה שנה התברר, כי האם לא שיפרה יכולותיה ולכן יש עדיפות לאב.
בהחלטה זו תמכה המומחית שמינה בית המשפט. נקבע, כי האב מסוגל להעניק תא משפחתי יציב יותר, ולספק את צרכיה הגשמיים והרגשיים הנדרשים. בית המשפט קבע, כי חזקת הגיל הרך אין שיקול בלעדי, ומשברור שהאם בעלת מסוגלות הורית פחותה מזו של האב, נסתרת חזקה זו וטובת הילדה עם אביה. נקבע, כי האב יהיה ההורה המשמורן ולאם יהיו הסדרי ראייה והיא תיפגש עם הילדה פעמיים בשבוע.
לסיכום, החוק הישראלי קובע את חזקת הגיל הרך לפיה ילד מתחת לגיל 6 חזקה שטובתו לגדול עם אימו. אך, זוהי חזקה הניתנת לסתירה ואם יימצא שהאם אינה מסוגלת לספק את צרכי הילד והאב כן, הילד יימסר למשמורת האב.
