תביעה לסילוק ידו של הבעל מהדירה

ביום 7.8.06 התובעת פתחה בהליך של תביעה לסילוק ידו של הנתבע מנכס מקרקעין. הדירה, רשומה על שמה של התובעת בלבד (וכך נרשמה בעת הרכישה). אין חולק שהרכישה בוצעה במהלך תקופת הנישואין. היסוד לעילת האישה לסילוק יד וטענות הגנת הבעל הוא הסכם גירושין משנת 1993 אשר קיבל תוקף פסק דין.

האם יש להיעתר לתביעה לסילוק ידו של הבעל?

1. ס’ 2 לחוק המקרקעין קובע כי: " הבעלות במקרקעין היא הזכות להחזיק במקרקעין, להשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עיסקה בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם".

נכסי קריירה ומוניטין בהסדר איזון משאבים

בקשת הורים לפנות בתם, בעלה ונכדיהם מדירה

סבא וסבתא תובעים מנכדיהם זכויות על דירת מגורים

2. ביום כה בניסן תשנ"ג (1993) חתמו הצדדים על הסכם ממון וגירושין לפיו הבעל ויתר על כל טענותיו לגבי הדירה. לאחר אישור ההסכם, הצדדים שבו להתגורר יחד אולם, הם המשיכו לקיים את משטר ההפרדה הרכושית כאמור בהסכם כנגד פטור הבעל מתשלום מזונות האישה. הבעל טוען שכן נשא במזונותיהן של הקטינות. דבר השולל טענת הנהגת משטר כלכלי נפרד בין הצדדים. הבעל מפנה לצבירת פיתקאות ששמר הבעל להוכיח בדרך לא ראויה על כך ששילם מזונות והשתתף בהוצאות הבית. עצם הצורך מצד הבעל לשמור על ראיות כגון פיתקאות סותר לחלוטין טענותיו אשר הצדדים חזרו לחיות חיי שלווה ושיתוף מלא בגורל המשפחה הן מבחינה נפשית והן מבחינה כלכלית.שיתוף אמיתי בין בני זוג, אינו מצב שבו צד אחד אוגר ראיות כנגד הליך משפטי כל שיהיה בעתיד.

3. סירובו של הבעל ליתן ג"פ לאישתו ולהמשיך להתגורר תחת קורת גג אחת בבית הרשום על שמה, כאשר הוא מתכונן להליך משפטי עתידי הינה ראייה הטובה השופכת אור על חוסר תום לבו של הבעל. נטל הראייה/הוכחה מוטל על הבעל לצורך הוכחת חזקת השיתוף בנכסים שאינם רשומים על שמו (בפרט נכסי נדל"ן כדוגמת הדירה). בענייננו, הבעל לא הצליח להרים את הנטל ההוכחה המוטל עליו ושכל מעשיו נגועים בחוסר תום לב.

4. היסוד לקבוע את בית המגורים של הצדדים כדירה משותפת. מחייב קיום משק בית משותף ומאמץ משותף.מחד גיסא, התנהגות הצדדים לאורך השנים במידת מה נוגדת את הסכם ביניהם. מאידך גיסא, מדובר בהסכם ממון אשר קיבל תוקף של פס"ד על ידי כב’ בית הדין הרבני, אולם לא בוצע.

5. ביהמ"ש השתכנע שהאישה מצאה את עצמה חסרת אונים בפני סירובו של הבעל לכבד את הסכם הגירושין ביניהם. כמו כן, השתכנעתי שהבעל היה ער לכך. מסקנה זו משתמעת מעצם העובדה שהבעל ראה לנכון לצבור פתקאות כתחמושת לבוא העת כנגד האישה במטרה לחדש את תיק הגירושין, אלא להפעיל את זכויותיו בדירה. להשקעתו של הבעל בדירה, באם הייתה, אין נפקות של ממש מאחר והסכם הגירושין משקף הסדר ממוני בין הצדדים. דהיינו הבעל פטור מלשאת במזונות הקטינות כנגד שמירת זכויות האישה הקיימות בדירה.

6. עיקרון תום הלב הפך להיות אבן יסוד בכל התדיינות רכושית בין בני זוג מסוכסכים. ניתן לקבוע קיומו על פי התנהגות הבעל. הבעל ללא בושה מתייחס לאישה כמעין מיטלטלין בחזקתו שעליה יש לו קניין והיא רכושו לכל דבר, עניין העומד בסתירה מוחלטת לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. החיזוק לחוסר תום ליבו של הבעל הובאה בהמשך עדותו כאשר הוא דיבר על כך ש"הסתיר" נכסיו מגרושתו הראשונה. לאור האמור לא יתיר ביהמ"ש לנתבע ל"אחוז את המקל בשני כיווניו", בטענה שזכויות שיתוף כאשר כלפי צד ג’ כלשהו יטען להפרדה בנכסי בני הזוג. סירובו של הבעל לסדר ג"פ כ"קלף מיקוח" ואף דורש כספים כנגד ג"פ גם מחזק קביעה של חוסר תום לבו של הבעל. למעשה, האישה הופכת לבת ערובה כנגד כופר כספי כדי לזכות בגיטה.

7. לצורך מימוש טענותיו הממוניות/קנייניות של הבעל בדירה, הייתה לבעל הזדמנות וסעדים אחרים שעמדו לרשותו, ואולם ההשתהות בעשותו כן לאחר פתיחת ההליכים נוגד את טענות הבעל. השהוי מצד האישה בנקיטת הליכים כנגד הבעל הינו בין טענותיו שלמעשה הצדדים זנחו את ההסדר בהסכם הגירושין. בעצם ניתן להסיק את המסקנה שהשיהוי בנקיטת הליכים היה כנגד תקוות האישה לזכות בג"פ. אי לכך היא נאלצה לרצות את "הבעל" (במובן הקנייני של המילה) עליה להביא אותו למצב שייתן לה גיטה.

8. המסקנה המשולבת בין העדר קיום משטר שיתוף בין הצדדים וקביעה שהבעל פעל בהעדר תום לב, הבעל נכשל בנטל הראיה להוכיח זכות קניינית בדירה. אשר על כן אין הבעל זכאי להישאר בדירה ריקה, מכל תוכן של שיתוף ושלווה בין הצדדים.

לסיכום,

הבעל נכשל בנטל הראיה להוכיח זכות קניינית בדירה. התובענה מתקבלת ויש להורות על סילוק ידו של הבעל מהדירה. מאחר והבעל כבר נמצא מחוץ לדירה אין לו זכות לשוב אליה.