תמ"ש 45073-02-12
כאשר בני זוג מחליטים להתגרש, פעמים רבות האמוציות מצליחות לטשטש את המציאות. לא אחת, הצדדים מבקשים להשתמש בבית המשפט על מנת לנגח זה את זו, וזאת למרות שניתן להסדיר את הסוגיות שבמחלוקת באופן רציונאלי ושקול. קל וחומר הדברים אמורים כאשר עסקינן בהורים לילדים משותפים אשר נאבקים על משמורת והסדרי ראיה מחד, ומפקירים את טובת הילדים מאידך.
חשוב לדעת כי למרות שבית המשפט לענייני משפחה מודע לרגישות המקופלת בגירושין, בעל דין אשר יגיש תביעת סרק ללא תכלית עלול להתמודד עם דחייתה על הסף ונשיאה בהוצאות משפט משמעותיות. להלן דוגמא למקרה כאמור.
עובדות המקרה היו כדלקמן:
- האישה מגישה תביעת משמורת כנגד הגבר.
- הגבר מגיש אף הוא תביעת משמורת.
- מתקיים דיון בעניינם של הצדדים. בית המשפט נותן במסגרתו פסק דין בתביעות ההדדיות. בפסק הדין נקבע כי "הוסכם שהמשמורת תישאר משמורת משותפת וניתנו לפקידת סעד הסמכויות לשנות את הסדרי הראיה והיקף המשמורת". בני הזוג הופנו ליחידת הסיוע וזאת התבקשה לתאם את הסדרי הראיה הזמניים. נקבע כי הצדדים יוכלו להגיע להסכמה בנוגע לסוגיות המשמורת של הקטין.
- הצדדים פונים ליחידת הסיוע ולאחר מספר מפגשים פקידת הסעד מודיעה לבית המשפט שבעלי הדין הגיעו להסכמות בדבר השארת המצב הקיים באופן זמני. אי לכך, הומלץ להפנות אותם לפקידת סעד לסדרי דין במחלקת הרווחה בעירייה, לצורך קבלת תסקיר הכולל המלצות למשמורת והסדרי ראיה. פקידת הסעד בעירייה ממליצה לקבוע את המשמורת המשותפת כחלוטה.
- בית המשפט מעניק להמלצת יחידת הסיוע תוקף של פסק דין.
לאחר כל אלה, האישה הגישה לבית המשפט תביעת משמורת נוספת בנוגע לקטין. הגבר ביקש לדחות את התביעה על הסף, וזאת בהתחשב בהתנהלות בין הצדדים עובר להגשתה. בבקשתו, הגבר טען כי האישה הגישה את התביעה החדשה ב"חוסר תום לב קיצוני".
טענות האישה
האישה ביקשה מבית המשפט שלא לדחות את תביעתה על הסף. מרבית טענותיה נגעו לסעד הקיצוני של דחיית תביעה על הסף, ולכך שמדובר בענייניו של קטין אשר ברור כי עליהם להתברר בערכאה המוסמכת ובזהירות המובנת. לגופם של דברים, האישה טענה כי ההחלטות שתוארו לעיל, ופסק הדין שאושר בסופו של היום, היו למעשה תולדה של תביעה ל"ביטול הסכם פירוד" ולא תוצאה של "תביעת משמורת". אי לכך, לטענתה, לא היה מדובר באותו הליך. האישה הטילה גם ספק גם ביכולתה של יחידת הסיוע לקבוע ענייני משמורת והסדרי ראיה של קטינים. ובמילותיה - "מדובר באכסניה שיש להטיל בה ספק אם היא ראויה לבירור טובת הילד".
בית המשפט: "חוסר תום לב דיוני"
בית המשפט בחן את הבקשה, קיבל אותה, וקבע כי נימוקי האישה היו - לכל הפחות - נגועים בחוסר תום לב דיוני. "זמנו של בית המשפט, לאור זמנו של הציבור, הינו יקר ערך", נכתב בהחלטה, "אי לכך, בתי המשפט והציבור מצפים מבעלי דין להימנע מהגשת תביעות סרק תוך שימוש בטיעונים בלתי הוגנים". בית המשפט הדגיש כי לא הייתה כל חשיבות לכותרת התביעה, והיות והצדדים הגיעו במספר דיונים להסכמות באשר למשמורת והסדרי הראיה, הרי שלא הייתה כל משמעות תחת איזה גג התקבלו החלטות אלה.
קראו עוד על הליכי סרק בבית המשפט לענייני משפחה:
- האב ישלם 10 אלף שקלים בגין תלונות סרק לשירותי הרווחה
- מה עושים נגד תביעות סרק בגין אלימות במשפחה?
- 10,000 הוצאות משפט לאחר תביעת סרק בגין הפרת הבטחת נישואין
כמו כן, נקבע כי כאשר האישה נתנה את הסכמתה להסדר, ניסיונה להגיש תביעה במקביל לבית המשפט - בסוגיות המדוברות - עלתה כדי חוסר תום לב. נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, דורית בייניש, התייחסה לתום הלב הדיוני בפסיקתה באופן הבא:
"תחולתו של עקרון תום-הלב אינה מוגבלת לדיני החוזים והיא מתפרשת על כלל תחומי המשפט. בין היתר, חל עקרון תום-הלב בתחום סדרי הדין האזרחיים. מהותה של חובת תום-הלב בתחום הדיוני הינה כי על בעלי-הדין להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצדורה האזרחית בדרך מקובלת, ביושר ותוך הגינות בסיסית המתחייבת אף ביחסים שבין צדדים יריבים".
