מהות תביעה זו היא כספית. התובעת היא גיסתו של הנתבע, נשואה לאחיו. במהלך ההליכים בין התובעת לבעלה נפסקו מזונות ילדים בסך 5,500 ש"ח לחודש בהם חוייב הבעל, אולם הוא לא עמד בתשלומים והתובעת ביקשה למכור את הדירה במטרה לגבות את חוב המזונות מחלקו של הבעל בתמורת הדירה,
אולם לדבריה, בבואה לנקוט בצעדים למכירת הדירה הוברר לה שהדירה הושכרה לתקופה של כשנתיים לצדדים שלישיים ללא ידיעתה וללא הסכמתה.לטענת התובעת, הנתבע אחי בעלה התחזה כבעלה, השכיר את הדירה ולקח את כספי השכירות אשר שולמו מראש, אליו.
האם הנתבע התחזה לאחיו וגרם נזק לתובעת?
הפרת חובה חקוקה
1. חמישה הם יסודותיה של העוולה בדבר הפרת חובה חקוקה: (א) חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק;
(ב) החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק; (ג) המזיק לא קיים את החובה המוטלת עליו; (ד) ההפרה גרמה לניזוק נזק; (ה) הנזק אשר נגרם הוא מסוגו או מטבעו של הנזק אשר אליו נתכוון החיקוק.
2. האיסור להתחזות כאדם אחר מטרתו להגן על מי שעלול ליפול קורבן להונאה עקב התחזות. בענייננו, התובעת היא שנפלה קורבן להונאת הנתבע, אשר התחזה לבעלה, לאמור לבעל הדירה, והשכיר את הדירה המשותפת לה ולבעלה לצד ג’; יודגש כי היסוד הנפשי הנדרש בעבירה זו ה"כוונה להונות", אינו חייב להיות במישרין כלפי מי שבפניו הנאשם "מתייצג" כאדם אחר, ואפשר שתתייחס להונאתו של אדם אחר ובעניינו - התובעת.
3. כאשר התביעה היא על הפרת הוראה חקוקה, רמת ההוכחה הנדרשת מהתובעת הינה הרמה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי, גם אם מדובר בסעיף עונשי פלילי שבחוק העונשין; אין כל הכרח שיוצג בפני בית המשפט פס"ד פלילי מרשיע כתנאי לפסיקת פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה.
4. ממכלול הראיות בתיק זה עולה כי הנתבע אכן התחזה כאחיו, בעל הדירה, התחזות אשר כתוצאה ממנה נגרמו לתובעת נזקים – נמנעו ממנה הן חלקה בכספי דמי השכירות והן האפשרות למכור את הדירה לשם גביית חוב מזונות הילדים של בעלה.
גזל
1. גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת.
2. בענייננו, לקיחת הכספים קרי כספי השכירות במלואם, והעברתם לאדם שלישי, קרי, לבעלה של התובעת – אחיו של הנתבע, מהווה גזל עפ"י יסודות עוולת הגזל, הנתבע העביר שלא כדין את מחצית דמי השכירות שהזכות למחציתם היא של התובעת, לאדם שלישי – לאחיו.
תרמית
1. תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון.
2. עוולה זו איננה הולמת את נסיבות המקרה הנדון, שכן התובעת איננה זו שהוטעתה על ידי היצגו הכוזב של הנתבע ופעלה על פיו, אלא מי שהוטעה ופעל עפ"י ההטעיה הם שוכרי הדירה.
עגמת נפש
1. זכות הקניין הינה זכות יסוד. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע "אין פוגעים בקניינו של אדם". הנתבע פגע בזכות יסוד זו, בקניינה של התובעת כאשר פעל בהתייחס אליו כאל קניינו הוא. אכן, טרם נקבע כי הפרת זכות יסוד עפ"י חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מהווה עוולה ביחסי פרט מול פרט אולם, בבוא בית המשפט לקבוע פיצוי בגין הפרת עוולה המוכרת, רשאי בית המשפט לקבוע כראש נזק פיצוי בגין הפרת זכות יסוד הקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו .
2. התובעת היתה מצויה במצוקה כלכלית עקב העדר תשלום דמי המזונות ע"י בעלה ומטרתה היתה למכור את הדירה באמצעות הליכי הוצל"פ ולגבות מחלקו של הנתבע בדירה את דמי המזונות כפי שאכן עשתה מאוחר יותר. פעולות הנתבע מנעו זאת ממנה ובכך נגרמה לה מצוקה ועוגמת נפש על שאיננה יכולה לצאת מהמצוקה הכלכלית כפי שהתכוונה לעשות. בנסיבות אלה, אני קובעת סכום של 30,000 ₪ כפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת.
לסיכום,
הנתבע בהתחזותו לבעל הדירה, הפר חובה חקוקה – איסור להתחזות לאדם אח ועבר עבירת גזל. לפיכך, עליו לפצות את התובעת בהתאם לנזקים שנגרמו לה ואף עקב עוגמת הנפש שנגרמה לה.
