סב וסבתא תובעים את נכדיהם להחזר זכויות בדירה בה להם זכויות מגורים

סבים התובעים את נכדיהם להחזר זכויות בדירה בה להם זכויות מגורים

עובדות המקרה

התובעים הגישו תביעה נגד בתם, חתנם ושני נכדיהם הבגירים (הנתבעים): למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיהם הקנייניות בדירה בה הם מתגוררים, ולחילופין תביעה כספית נכון למועד הגשת התביעה על הסך של 1,012,000 ₪ . התובעים טוענים כי הדירה לא ניתנה במתנה.

קרא גם...

ביטול התחייבות אב לתת מתנה לביתו ובעלה

ביטול מתנה ע"י צוואה

בקשה לביטול מתנת מכונית BMW בין בעל לאשתו

האם יש לקבל את התביעה להחזר הזכויות בדירה?

1. על פי המסכת העובדתית אשר נפרשה, נרשמה הדירה על שם הקטינים בלשכת רישום המקרקעין לאחר קבלת אישור בית המשפט המחוזי בת"א עוד בשנת 1979 לפנייתם של הורי הקטינים לבצוע הרישום לזכותם של ילדיהם הקטינים, הרישום בוצע בשנת 1980, ובד בבד עם עריכת ההסכם בין הסבים לנתבעים 1 ו-2 אשר במסגרתו צוין מפורשות כי הסבים נתנו כספים לצורך רכישת דירה עבור נכדיהם בחלקים שווים. דהיינו עסקינן בכספים - מטלטלין.

2. סעיף 5 לחוק ההתיישנות: התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא- בשאינו מקרקעין-שבע שנים.

3. מאז שקמה לתובעים עילת תביעה נגד נתבעים 1 ו-2 ולמועד הגשת התביעה, חלפו 11 שנים. לפיכך התביעה התיישנה.

4. מאחר ועסקינן בכספים שנמסרו על ידי הסבים לבת ולחתן, במטרה לרכוש את הדירה עבור ילדיהם הקטינים-הנכדים, באנו לסעיף 2 לחוק המתנה: "מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה על ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה." ובהמשך בסעיף 6 לחוק: "בעלות בדבר- המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת המסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל בהודעת הנותן למקבל על המתנה, והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון."

5. מהראיות עולה כי מסירת הכספים לידי הנתבעים 1 ו-2 על ידי הסבים הסתיימה עוד בשנת 1979, לא הותנה כל תנאי בהשלמת המתנה, ובשנת 1980 בוצע רישום הנכס אשר נרכש עבור הנכדים בכספי המתנה. היא הדירה.

6. על פי גרסתם של הסבים עניין לנו בתביעה לאכיפת חיוב חוזי והענקת זכות במקרקעין. למרות שהמקרקעין מוסדרים התביעה דנן מתיישנת בעבור 25 שנה (סעיף 5 לחוק ההתיישנות) ולא תחול עליה הוראת סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין מאחר והזכות היא חוזית ולא זכות במקרקעין.

7. באשר לטענת הסבים כי הקטינים שימשו כנאמנים עבורם, טענה אשר הועלתה לראשונה בסיכומי בא כוחם: באם כוונת טענתם של הסבים כי בתם וחתנם היו נאמנים עבורם, ודוק: אך ורק לגבי זכות המגורים המוקנית לסבים, הרי שזו הסתיימה בשנת 1995, עת בגר הנכד ש.. ואם כוונתם כי הנכדים בהיותם קטינים היו נאמנים עבורם הרי טענה זו אינה אפשרית מכוח היותם של קטינים-קטינים, וכל עוד הם בסטאטוס זה אין להם חובות ו\או זכויות אלא באישור בית המשפט, ועל פי הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. טענה זו כאמור לא נטענה בכתב התביעה, לא הובאה כל ראיה לאמור, ודינה להדחות.

8. באשר לטענת הסבים בדבר היותו של חוזה רכישת הדירה "למראית עין": חוזה למראית עין הוא חוזה שקיימת בו אי התאמה מכוונת בין הצהרות הרצון של הצדדים לבין רצונם האמיתי. אין מדובר בכוונה משותפת של שני הצדדים להראות כלפי חוץ הסכמה שונה מהסכמתם בפועל. מדובר בחוזה שהצדדים לו מסכימים ביניהם, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, כאשר כוונתם האמיתית שונה. הסבים בענייננו לא הציגו כל מסמך או כל גרסה הגיונית ומוסכמת עם הנתבעים-וכטענתם, כך, שגם ניסיון זה של: טענת "חוזה למראית עין" לא צלח.

לסיכום,

דינה של התביעה להדחות מחמת התיישנות, והיא נדחית אף לגופה.