בית המשפט המחוזי בפ"ת הורה על השבת שני ילדים "חטופים" בני חמש ושבע לארץ מולדתם, שבדיה, במסגרת אמנת האג. הילדים שבו למדינה הסקנדינבית לאחר שאמם הגיעה עמם לארץ, אחרי 20 שנה של חיים בגולה. טענתו של האב השבדי כי האם שיקרה בגרסה שהעניקה לשופטים, התקבלה, ובית המשפט קבע כי האם למעשה חטפה את הילדים.
בני משפחתה של האם לא קיבלו את ההחלטה בבית המשפט, אשר לא השתמעה לשני פנים, וטענו כי יגישו ערעור לבית המשפט העליון בנושא. לטענת האם, בני הזוג היו אמורים לעבור לישראל ביחד, מבלי לפרק את התא המשפחתי, אך האב התחרט ולכן הייתה צריכה היא להשאר בגפה עם ילדיה. בני משפחתה של האם טענו כי לא ייתכן הדבר, שילדים יהודים יגורשו מישראל בעוד ילדי עובדים זרים זוכים לתמיכה ומאבק ציבורי.
בן הזוג התחרט וחזר לשבדיה לאחר חצי שנה
סיפורם של האישה וילדיה התחיל לפני כ-20 שנה, עת עזבה האישה את הארץ לאחר שירותה הצבאי וגרה במדינה הצפונית במשך עד לפני שנה. לפני כמה שנים הכירה היא את בן זוגה ובין השניים נוצרה מערכת יחסים מורכבת אשר ידעה עליות ומורדות רבות. לשניים נולדו שני ילדים, ולמרות פרידתם "הרשמית", המשיכו בני הזוג לגור תחת קורת גג אחת בשבדיה.
- אמנת האג - חטיפת ילדים לאנגליה
- אמנת האג - תביעת אב להחזרת בנו הקטין
- חטפה את ילדתה לאנגליה ותשלם פיצויים – 180 אלף שקלים
לפני כשנה וחודשיים הגיעו בני המשפחה לישראל על מנת להעתיק למדינה את מקום מגוריהם. בן זוגה של האישה התחרט כעבור כחצי שנה בלבד על המעבר ושב לארצו. האישה נשארה לעומתו בארץ והילדים כבר השתלבו במערכת החינוך המקומית.
לאחר עזיבתו של בן זוגה את הארץ, הגישה האישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה על מנת למנוע את עזיבתם של ילדיה את הארץ. האב הגיש מצידו תביעה שכנגד וטען שהילדים למעשה נחטפו על ידי אמם ככתוב באמנת האג ויש להשיבם לשבדיה, היא מולדתם הטבעית.
טענות האב מתקבלות בבית המשפט
האב טען בכתב תביעתו כי מעולם לא התקבלה החלטה בין השניים על מעבר תמידי לישראל וכי מטרת הנסיעה לכאן הייתה חופשה זמנית ותו לא. לטענתו זכאי הוא ל"חופשה הורית" ממקום עבודתו תחת מטריית חוקי הרווחה השבדים וכשחזר לשבדיה השאיר את הילדים בארץ משום שהגיעו ההורים להסכמה שהקטינים יסיימו את שנת הלימודים בטרם ישובו לשבדיה.
לטענתו של האב, מיום עזיבתו ואף לפני כן, החלה האם לנקוט בצעדים חד צדדיים אשר מטרתם אחת – השארת הילדים בארץ אגב יצירת עובדות בשטח. האב הוסיף כי האם שינתה את גרסתה לאחר שחזר לשבדיה ומיאנה לשוב מהארץ, אי לכך – חטפה היא את הילדים.
האישה טענה לעומתו כי המשפחה החליטה כולה לעבור לארץ על מנת להשתקע ולראייה קבלתה לעבודה כגננת והשתלבות הילדים במערכת החינוך. לטענתה האב התחרט על המעבר ושב לשבדיה, לאחר למעלה מחצי שנה, ודבר זה התקבל אצלה כהפתעה מוחלטת.
סתירות בגרסת האם מפילות את תביעתה ומעבירות את המשמורת
בשל סתירות בגרסתה של האם, כגון אי הודעתה למקום עבודתה בשבדיה על רצונה להגר לישראל ומכתב שהוצג בבית המשפט בו היא מדווחת לבעל הדירה בשבדיה על כוונת המשפחה לשוב לדירה, קיבל בית המשפט את גרסתו של האב.
זאת ועוד, האב הוכיח כי בדירה בשבדיה נותרו חפצים אישיים רבים של הילדים, לרבות אלבומי תמונות ומשחקים, דבר אשר מראה בבירור כי מטרת הביקור בישראל המקורית הייתה חופשה לפרק זמן מוגבל. טענה נוספת אשר העלה האב הייתה ניסיונותיה של האם להשיג אזרחויות ישראליות לה ולילדיה תוך כדי שהיא טוענת במשרד הפנים כי היא רווקה ללא בן זוג.
מדינת ישראל חתומה על אמנת האג שהיא מסמך בינלאומי אשר נוסח על מנת למנוע חטיפת ילדים בין מדינתית בתא משפחה אשר מתפרקים. על פי האמנה, ילדים אמורים לגדול אצל ההורה המתאים ביותר ולא לצאת מגבולות מולדתם הטבעית אשר הורגלו אליה.
בית המשפט ביקש מעובדת שירות הרווחה להכין בעבורו תסקיר מפורט על המשפחה אשר יבדוק גם את רצונם של הילדים ויעמוד על טובתם. לטענתה של העובדת הסוציאלית, הילדים הושפעו באופן פסול בשל המלחמות בין ההורים וניכר היה כי הם מעדיפים שמישהו אחר ייקבע בעבורם היכן יגורו.
בית המשפט קבע כי אין ספק ששבדיה הינה מקום מגורם הטבעי של הקטינים ולכן יש להשיבם לשבדיה – היא מולדתם הטבעית.
השופטים הגדירו בפסק דינם מהם מגורי קטין על פי האמנה:
"מקום המגורים אינו ביטוי טכני. זה אינו ’דומיסיל’ או ’residence’ אלא הוא מבטא מציאות חים נמשכת. הוא משקף את המקום שבו גר כרגיל הילד עובר לחטיפה. נקודת המבט היא של הילד והמקום שבו הוא גר. הבחינה מתמקדת בחיי היום-יום של העבר ולא בתכניות העתיד. כאשר ההורים חיים יחד, מקום המגורים הרגיל של הילד הוא בדרך כלל מקום מגורי הוריו".
