האם ניתן לשנות בבית המשפט לענייני משפחה את אופן רישום הנכסים בין אחים, כאשר עסקינן במקרקעין אשר נצברו לאורך השנים, בסיוע של ההורים ובמסגרת חיי נישואין משותפים? מהי חשיבותו של רישום הבעלות על הנדל"ן, והאם ניתן להכיר ברישומים מסוימים כ"מתנות אשר ניתנו מההורים לילדים"?
קראו עוד בתחום:
- סעדים זמניים,עיקול,עיכוב יציאה
- דחיית קשיש לקיום צוואה שערכה אשתו שהיתה צעירה ממנו ב-31 שנים
- תביעת הורים לפנות בתם, בעלה ונכדיהם מדירה
התובעים בתביעה שלפנינו הינם בני זוג נשואים, והנתבעים שמולם הם אחיו של הבעל ואשתו. התובעים החזיקו בדירה ברחוב ישורון בהוד השרון אשר הייתה הרשומה על שמם בחלקים שווים. לעומתם, לנתבעים היתה דירה בבעלותם ברח’ הדרור בהוד השרון, ונחלה בגני-עם הרשומה על שניהם בחלקים בשווים.
בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי הנכסים הנזכרים לעיל נרכשו בסיועם של ההורים אשר שילמו את עיקר תמורתם. עם זאת, הצדדים לא הסכימו לגבי טיבו ומהותו של הסיוע והאם היו תנאים בצידו. התובעים טענו כי הנכסים הנזכרים לעיל (שתי הדירות והנחלה) נרכשו כולם על ידי ההורים אשר בכוונתם היה לחלק אותה בחלוקה שוויונית בין שני ילדיהם.
לטענתם, ההורים רכשו נכסים שונים החל משנת 1973 ורשמו אותם על שם הצדדים, פעם על שם ילד אחד, ופעם על שם הילד השני. התובעים טענו כי הרישום נעשה באופן פורמאלי בלבד, כאשר הוסכם בין ההורים לילדיהם שזהות בעלי הנכסים תקבע על ידי ההורים במרוצת השנים.
האם הרישום היה "למראית עין" בלבד?
לדוגמא – התובעים טענו כי ההורים רכשו בשנת 1977 את הדירה בישורון, רשמו אותה על שם התובע, אך נתנו את המפתחות דווקא לאחיו (אשר גר בה במשך 13 שנה). למעשה, התובעים טענו כי הייתה הסכמה "פנים משפחתית" לפיה ירשמו הם כבעלי הזכויות בדירה בדרור, והאח ואשתו אף התחייבו לעשות כן.
קראו גם:
- חיוב הבעל לפצות את אשתו פיצויי נזיקין
- חלוקה בדירה שרשומה ע"ש הבעל בלבד
- תביעה לסילוק ידו של הבעל מהדירה
- תביעה לסילוק אישה מדירה משותפת השייכת לבעל
לטענתם, רישום הדירה בדרור אינו אלא "רישום למראית עין", ולמעשה הדירה שייכת להורים אשר החליטו כי זו תועבר לידיהם. אי לכך, התובעים עתרו למתן סעד הצהרתי הקובע כי הם זכאים להירשם כבעלי הזכויות בדירה בדרור, בחלקים שווים, ולמתן צו עשה המורה על הרישום כאמור.
האח הנתבע ואשתו הציגו בבית המשפט גירסה שונה לגמרי, אשר לפיה נרכשה הדירה בדרור על שמם משום שרכשו אותה בכספם שלהם, בעזרת הורי הנתבעת. הנתבעים טענו בנוסף כי לא הייתה כל הסכמה בנוגע לשינוי רישומי הבעלות על הנכסים, לא מצידם ולא מצד ההורים.
מהו כוח ההוכחה של הרישום בפנקס המקרקעין?
פנקס הרישום, על-פי הליכי הסדר האזרחי, הוא המבטא את הזכויות הנכונות לגבי בעלות במקרקעין. כל המעיין בפנקס זכאי להסתמך על נכונות הרישום בו, כאשר חוק המקרקעין קובע במפורש שרישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו. במקרה דנן, בו קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי נכונות הרישום, הטוען כי הרישום שגוי - עליו הראיה. עניין זה נובע מתוך כך שמתן אפשרות לתיקון המרשם, משמעו פגיעה ביסוד הוודאות שעליו ביקש המחוקק להגן.
התובע לא טען בתצהירו כלל שהייתה טעות בעת רישום הדירה בדרור על שם הנתבעים או כי נפל פגם אחר בעצם הרישום. למעשה, טענתו הייתה שהרישום בנכסים השונים אותם רכשו ההורים, נעשה על תנאי כי בכל עת יסכימו ילדיהם – התובע והנתבע, לשינוי רישום הבעלות ע"פ החלטתם.
בית המשפט מקבל את גרסת הנתבעים, גם על פי צוואת האב
בית המשפט קיבל את גרסת הנתבעים ודחה את טענותיהם של התובעים לגבי הסכמה משפחתית לשינוי הרישום במקרקעין. בית המשפט קבע כי ההורים ניסו לאזן ככל הניתן בכספים אשר נתנו לילדיהם, ולראיה ניתן לראות שבסמוך לעזרה לאח הנתבע לרכוש את הנחלה (לצורך בניית בית פרטי), ניתנה לתובעים מתנה בסך של 300 אלף דולר לאזן בין הצדדים.
עם זאת, התובע ואשתו לא רכשו נכס בסכום, אלא העדיפו להשקיעו בדרכים אחרות, דבר אשר הביא לכך שבסופו של היום – לנתבעים נכסים השווים יותר מנכסיהם של התובעים. עם זאת, אין זה אומר שכעת על הנתבעים להעביר נכסיהם לתובע ואשתו. התובעים לא השכילו להציג מסמכים אשר מאשרים את טענותיהם, או ראיות אשר ניתן לסמוך עליהם שהייתה הסכמה בין הצדדים לחילוף ברישום המקרקעין. אי לכך, טענותיהם נדחו בבית המשפט.
זאת ועוד, בצוואתו של האב משנת 1998, חילק הוא את רכושו בין ילדיו, התובע והנתבע, בחלקים שווים. בניגוד לטענות התובעים לפיהן הפרו הנתבעים את רצונו ברישום הדירה בדרור על שמם, לא ערך המנוח כל צוואה חליפית המשנה את יחס חלוקת הנכסים בין ילדיו.
