בית המשפט העליון נדרש לבחון ערעור על החלטת בית הדין הרבני בדבר מינוי רואה חשבון לצורך חישוב איזון משאבים בין בני זוג לאחר גירושין. האם רואה חשבון מטעם בית הדין הרבני רשאי לבחון את נכסיהם של בני הזוג והאם לא מדובר בהחלטה אשר הייתה נוגדת את הסכם הממון שנערך ביניהם?
הצדדים נישאו בשנת 2000 בנישואים אזרחיים בניו יורק, ארה"ב. חצי שנה לפני נישואיהם, השניים הגיעו לישראל וחתמו על הסכם יחסי ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה. בהסכם זה נקבע, בין השאר, כי כל צד יהיה רשאי להפסיק את המגורים המשותפים או את הקשר בין הצדדים, בהודעה פורמאלית מטעמו אשר תישלח לצד השני.
בהסכם נקבע עוד כי עם מתן ההודעה תהיה האישה זכאית לסכומי כסף שונים, אשר גובהם יהיה תלוי במועד בו הוחלט להפסיק את הקשר ובשאלה האם שווי נכסיו של הגבר ירד במהלך תקופת הנישואין. בנוסף, נקבע כי הגבר ישלם לאישה סכום של 400,000 דולרים בעת מתן ההודעה, ללא קשר לשווי הנכסים. כמו כן, הצדדים הסכימו במסגרת הסכם זה כי במידה והסכום המהווה 15% מהרכוש הנצבר במהלך הנישואים גדול ממנגון הפיצויי הקבוע, תהיה האישה זכאית לפיצויי על בסיס סכום זה. בהסכם הממון נכתב כי במידה והצדדים לא יסכימו על אופן חלוקת הרכוש, ימונה רואה חשבון מטעמם לבדוק סוגיה זו.
קראו גם:
- הליך גירושין במסגרת חלוקת מניות בין בני זוג
- ערעור על פסק דין של בית הדין הרבני הגדול - פירוק שיתוף בדירה
- בקשה לחשיפת קלטת חקירה של קטין במשטרה כחלק מהליך גירושין
בני הזוג שבו לארצות הברית וחיו ביחד כאשר נולדה להם גם בתם המשותפת. בשלב מסוים יחסי בני הזוג עלו על שרטון והגבר הגיע לישראל תוך שהוא שולח לאשתו הודעה פורמאלית על סיום המגורים המשותפים והקשר. כמו כן, הגבר הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, אליה נכרכו גם סוגיות בנוגע למזונות הילדים, המשמורת, והסדרי הראיה של הבת הקטינה.
שבוע לאחר מכן, האישה הגישה תביעת גירושין לבית המשפט העליון במדינת ניו יורק, וסמוך לאחר הגשת התובענה ניתן על ידי בית המשפט האמריקאי, לבקשת האישה, צו מניעה זמני האוסר על הגבר לעשות דיספוזיציה בנכסים שונים. לאחר תגובת הגבר לתובענה בארה"ב, בית המשפט האמריקני ביטל את התביעה וזאת משום שנקבע כי הוא איננו הפורום הנאות לדון בעניינם של בני הזוג. במקביל, בית הדין הרבני החל לדון בתביעתו של הגבר וקבע כי בני הזוג לא "עקרו את קביעותם מישראל".
האם מינוי רואה חשבון סתר את הסכם הממון?
כמו כן, הערכאה בישראל סברה כי העותרת לא הייתה זכאית למזונות משום שהשניים לא באו בברית הנישואים הדתית אלא האזרחית. בית הרבני קבע בפסק דינו כי האישה לא הייתה זכאית לקבל מזונות אישה והיא לא הייתה רשאית לדרוש רכוש נוסף מעבר להסכם הממון אשר נחתם בין הצדדים. העותרת הגישה ערעור על החלטת בית הדין הרבני, לפתחו של בית הדין הרבני הגדול. אי לכך, בית הדין הרבני הגדול מינה רואה חשבון לשם בחינת שווי הנכסים נשוא התובענה.
רואה החשבון אשר מונה על ידי בית הדין הרבני הגיש לאחר זמן מה בקשה לבית המשפט כי יורה לאישה להמציא עבורו מסמכים התומכים בטענותיה. המומחה הוסיף כי לולא מסמכים אלו, הוא לא היה יכול לקבוע את תשלומי האיזון. נוכח האמור, בית הדין הרבני הגדול הורה לרואה החשבון להשלים את חוות דעתו לפי אומדן דעת וכפי שיראה לו. אי לכך, רואה החשבון קבע כי לא התקיימו שינויים משמעותיים בנכסי בני הזוג ועל כן הפיצויי המגיע לאישה הינו 400,000 דולרים (כפי שנקבע בהסכם הממון).
העותרת הלינה נגד החלטתו של בית הדין הרבני הגדול אשר קבעה כי רואה החשבון מוסמך להשלים את חוות דעתו לפי "אומדן דעת" וכפי שיראה לו. עם זאת, בית המשפט דחה טענותיה אלו וקבע כי לא מדובר במינוי אשר סותר את הסכם הממון.
השופטים ציינו כי לעותרת היו מספר הזדמנויות להתווכח עם רואה החשבון לגבי ממצאיו, ובין הצדדים לבין המומחה נערכו פגישות רבות. אי לכך, כל אימת שהיה ממש בטענותיה, היא הייתה יכולה "לתקוף" את חוות דעתו של רואה החשבון במסגרת ההליכים המקובלים.
