בע"מ 7038/12, פלוני נ' פלוני ואח'
הדת היהודית רואה בחומרה רבה מקרים של הולדת ילד מחוץ לנישואין (כאשר אביו הביולוגי איננו בעלה החוקי של אמו). במקרים כגון דא, הדת קובעת כי הילד הינו ממזר והדבר עלול לפגוע בו באופן מהותי בהמשך חייו. לדוגמא, היהדות אוסרת על נישואים עם ממזרים והאחרונים גם אינם נקברים "בתוך הגדר".
אי לכך, בתי המשפט בישראל אינם מתירים קביעת אבהות מדעית להוכחת קשר ביולוגי בין ילד לגבר שאיננו בעלה של אמו. על פי רוב, בתי המשפט יימנעו מלשלוח את הצדדים לבדיקת סיווג רקמות, וזאת בשל החשש מפני ממזרות. עם זאת, במרוצת השנים, חלו תמורות שונות באיסור המוחלט הנ"ל וזאת על מנת להתגבר על נסיבות ספציפיות של מקרים "מיוחדים". להלן דוגמא למקרה כאמור.
האם ניתן לקבוע אבהות על ידי בית המשפט במישור האזרחי, וזאת מבלי שקביעה זו תשליך על המעורבים מבחינה דתית? בית המשפט העליון קבע כי יש לענות על שאלה זו בחיוב. בפסק דין אשר ניתן על ידי השופט אליקים רובינשטיין, נקבע כי ניתן להכריז על אדם כאביו של פלוני, לצורך השלמת עניינים של רישום, וזאת מבלי להטיל על הקטין כתם ממזרות על כל ההשלכות ההלכתיות הנובעות מכך. מדובר אפוא באישור פסק דין אשר ניתן בעניין בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
האם המאהב הוא האב הביולוגי?
הפרשה במקרה דנן עסקה בילדה אשר שני גברים טענו "כולה שלי". מצד אחד עמד בעלה של האם, ומצד שני התייצב המאהב אשר קיים עם האישה מערכת יחסים מחוץ לנישואין. בשל ההלכה היהודית, ברור היה כי הכרה בילדה כבתו של המאהב הייתה מטילה עליה באחת את כתם הממזרות. דהיינו, היה נקבע כי מדובר בילדה מחוץ לנישואין אשר הינה ממזרה. אי לכך, בית המשפט לענייני משפחה נמנע מעריכת בדיקה גנטית לילדה וזאת בשל "התשתית העובדתית החסרה שהוצגה בפניו".
קראו עוד בתחום זה:
- הוכחת אבהות מבלי לערוך לקטינים ולגבר בדיקת סיווג רקמות
- בדיקת רקמות כאשר אין חשש לממזרות - ילד לאם נוצרייה מחוץ לנישואין
- הורה פסיכולוגי במקום קביעת אבהות - חשש לממזרות
- חשש ל"ממזרות" בדין השרעי, האם תיערך בדיקת האבהות?
המאהב הגיש ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה. לדבריו, משרד הפנים היה צריך לרשום אותו כאבי הילדה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור. בפסק הדין נקבע כי גם אם האישה הייתה עומדת בפני בית המשפט לענייני משפחה ומודה כי המאהב הוא אבי בתה, לא הייתה לכך כל משמעות משום שבית הדין הרבני קובע כחזקה שהבעל הנשוי הוא האב מכוח הכלל ש"רוב בעילות אחר הבעל". בית המשפט המחוזי התייחס בפסק דינו גם לשורה של פסקי דין וחוות דעת מקצועיות לפיהן עיקרון טובת הילד כולל גם את זכותו של אדם לדעת מיהו אביו מולידו. לאחר בחינת הסוגיה על בסיס רמת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי, בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן לקבוע שהאב הביולוגי הוא דווקא המאהב.
ערעור הבעל נדחה בעליון
הבעל מיהר להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. עם זאת, רובינשטיין דחה את בקשתו ואימץ את קביעותיו של בית המשפט המחוזי. בפסק הדין בעליון, רובינשטיין עמד על כך כי למרות שפסק דינו של בית המשפט המחוזי "הלך כברת דרך משמעותית בכל סוגיית האבהות במשפט הישראלי", לא נקבעה על ידיו "קביעה פוזיטיבית אשר הייתה יכולה להיות בעלת משמעות של ממזרות".
הודגש כי בית המשפט המחוזי, בבואו לקבל את פסק דינו, קבע שהוא מכריז על האבהות שלא באופן ודאי ו/או חד משמעי. אי לכך, רובינשטיין ציין כי קביעה זו תהיה לנגד עיניהם של בתי הדין הרבניים ככל שהם יידרשו לסוגיה המדוברת בעתיד. למעשה, בית המשפט המחוזי נכנס בוואקום כאשר קבע אבהות אזרחית מחד, אך ציין כי לא מדובר בקביעה וודאית מאידך. דהיינו, קביעת האבהות נעשתה במישור "האפור" וזאת על בסיס חוות דעת מקצועיות אשר הטו את הכף לטובת אבהותו של המאהב.
