סכסוך בין אחיות שתחילתו עוד בשלהי שנות ה- 80, בהליכים אשר התנהלו בבית המשפט המחוזי בת"א (בתיקי עיזבון), והמשכו בתביעת התובעת כנגד הנתבעת, אחותה, בבית משפט זה. משנת 1987 ועד לשנת 2006 (מועד הגשת התביעה, נשוא פסק הדין) לא נעשה לרשום את הנתבעת כבעלת הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין.
האם יש לדחות את התובענה מפאת התיישנות?
טענת התיישנות מהווה טענה המשמשת בסיס לדחייתה על הסף של תובענה כאשר לבית המשפט הסמכות לדחות על הסף תובענה בשל כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.
מטרת ההתיישנות איננה רק להגן על הנתבע מפני תביעות המוגשות שנים לאחר קרות האירועים הרלבנטיים (על כל הקשיים המתעוררים בשל כך) אלא גם לזרז את הזכאי לפעול להגשמת זכויותיו.
במקרה דנן, אין מחלוקת כי אם אכן כטענת התובעת שילמה היא עבור אחותה ובמקומה לפני 21 שנים, בעבור מחצית הדירה ובגדר טענתה הרי במסגרת הראיות לא הציגה כל הסבר מדוע "ישנה על זכויותיה" שני עשורים. לא זו אף זו, היא לא הציגה כל דרישה להחזר ההלוואה הנטענת מאחותה, לא זו אף זו, תיקי העיזבונות שבו ובאו בפני בית המשפט המחוזי, ונותרו פתוחים עד להחלטה האחרונה בשנת 2003 במסגרתה מונה בא כוחה של הנתבעת עו"ד חלד כמנהל עזבון על מנת לרשום את בעלת הזכויות הנתבעת כקונה, ואת המנוחה כמוכרת ועל מנת להשלים עסקה זו כדין .
לסיכום,
יש לדחות את התביעה, מאחר ועברו 21 שנים מאז שנולדה עילת תביעתה של התובעת , ומשחלה התיישנות-לעילתה. תביעתה כפי שהוגשה אינה יכולה להתקבל
