זכויות בעלי הנחלאות במושב בני ציון
עובדות המקרה
תביעה אחת היא תביעתם של בעלי הנחלה הרשומים במינהל מקרקעי ישראל, כנגד אחיו של התובע מס’ 1 ורעייתו, לפינוי הנחלה על ידם ומי מבני ביתם. התביעה השנייה המאוחדת היא תביעתם של י. ועוד 4 מאחיו – שלו ושל המנוח, וכן בעלה של אחותם המנוחה של הצדדים. תביעה זו עניינה בזכויותיהם של התובעים בנחלה.
מהם זכויות בעלי הנחלאות במושב בני ציון?
מיהות הזכויות בנחלה
1. המושב מחזיק במשבצת מכוח חוזה שכירות דו צדדי הנערך בין מינהל מקרקעי ישראל למושב מעת לעת.בתום כל תקופת שכירות, הנקבעת בדרך כלל לשלוש שנים, נחתם בין המינהל למושב הסכם חדש. לפי הסכם השכירות משכיר המינהל את שטח המשבצת לאגודה השיתופית של מושב בני ציון, וזו נותנת רשות לחבריה להשתמש במקרקעין.זכויות החברים בעלי הנחלות כמוקצה על ידי האגודה מסווגות "כברי רשות".
2. מכלל הראיות (לרבות תיקי המינהל הסוכנות והאגודה) עולה כי המנוח הוא הבעלים של משק, וכחבר באגודת מושב בני ציון ממועד עליית משפחת מ. המורחבת ויישובה במושב, בשנת 1955, ולאחר פטירתו וכהוראות סעיף 19ג(1) לחוזה הדו צדדי בין המינהל והאגודה הועברו כל זכויותיו כבר-רשות לרעייתו.
3. זכויות בר-רשות (שאינן מגיעות לכדי זכויות של חכירה) אינן ניתנות להורשה אם ההסכם מכוחו ניתנו הזכויות אינו מתיר זאת אם נותן הרשות מגביל את עבירות הזכות ואוסר על העברתה בירושה, הרי בר-הרשות אינו יכול להוריש את זכויותיו. בענייננו, משכלל המסמכים של הגורמים המיישבים והמינהל מטעם קק"ל, אינם מותירים ספק כי המנוח ורעייתו הם הבעלים של המשק. לפיכך, לתובעים בתביעת הזכויות או למי מהם אין כל זכויות במשק/הנחלה.
קרא גם...
תביעה לירושת זכויות המשק החקלאי
פסק דין הפוסל רשות לירושת זכויות על המשק החקלאי
האח הינו בן ממשיך - האם יפצה את אחותו?
תביעת הפינוי
1. המנוח בעודו בחיים וביחד עם רעייתו, הגישו את תביעת הפינוי, לאחר שי. ורעייתו התעלמו ממכתביו כי יפנו את הבית ששימש את מגוריהם בנחלה, את י. משנת 1955, ואותו ואת רעייתו ומשפחתו, מעת נישואיהם משנת 1990.
2. בפסיקה קיימת אבחנה בין רישיון לשימוש במקרקעי האחר- ללא תמורה, לבין רישיון הניתן- בתמורה. כאשר הרישיון ניתן בתמורה ובעל הרישיון השביח את המקרקעין, הרי שעל נותן הרישיון, ועם ביטול הרשות להמשיך ולהשתמש במקרקעין, לפצות את מקבל הרישיון על השקעותיו. ואולם, כאשר הרישיון הוא ללא תמורה, רשאי מעניק הרישיון לבטל את הרשות בכל עת, בהודעה שנתן למקבל הרשות.
3. בענייננו, לא זו בלבד שי. ומשפחתו עשו שימוש משנת 90 במגורים במשק, הרי שלא שילמו כל תשלום עבור ההוצאות השוטפות וודאי שגם לא השביחו את בית המגורים. י. לא הביא במסגרת ראיותיו ולו סיבה אחת מדוע יהיה זה צודק לראות ברשות שניתנה לו ולרעייתו ככזו, אשר תהפוך לבלתי הדירה לכל ימי חייהם.
4. על פי ההלכה לא קיימת חובה על בעל המקרקעין לפיצוי ברי רשותו עם ביטול הרשות. חבות זו לא תוסק, אלא בהתקיים התחייבות מפורשת, אשר לא הוכחה על ידי י. ו/או רעייתו. ההפך הוא הנכון, התקיימו הליכי גישור, שלא צלחו, ורעיית המנוח עמדה על סיום בירור התביעה.
לסיכום,
זכויות בר רשות אינו ניתן להורשה אם ההסכם מכוחו ניתנו הזכויות אינו מתיר זאת. לפיכך, אין לתובעים בתביעת הזכויות כל זכויות בנחלה. לעניין תביעת הפינוי, לנתבעים אין כלל זכות להישאר בנחלה ועליהם לפנותה. כמו כן, לא קיימת חובה על בעל המקרקעין לפיצוי ברי רשותו עם ביטול הרשות לפיכך, אין מקום לפצותם.
