תביעת הורים לפנות בתם, בעלה ונכדיהם מהדירה
עובדות המקרה
תביעה לפינוי וסילוק יד. התובעים הם הבעלים של דירה. התובע 1 בעת הגשת התביעה היה כבן 88 שנים ואילו התובעת 2 כבת 76 שנה. הנתבעת 2 היא בתם של התובעים, הנתבע 1 הוא בעלה. הנתבעים 3, 4 ילדיהם - נכדי התובעים. התובעים טוענים שנתנו לנתבעים רשות להתגורר בדירה, ללא תמורה, בשנת 2001 למשך שנתיים ימים ולאחריהם הוסכם שהנתבעים ישלמו דמי שכירות בסך 800 $ לחודש. משלא שולמו דמי השכירות לאחר שנתיים, פנו התובעים אל הנתבעים בתחילה בע"פ ואח"כ בשנת 2006 במכתבים שנשלחו על ידי ב"כ ודרשו מהנתבעים לסלק ידם מהדירה ולשלם את החוב הנובע מאי תשלום מלוא שכר הדירה כפי שהוסכם ביניהם.
קרא עוד...
האח הינו בן ממשיך - האם יפצה את אחותו?
סבא וסבתא תובעים מנכדיהם זכויות על דירת מגורים
האם גבר שהכניס אישה להריו יכול לכפות עליה הפלה?
האם יש להיענות לתביעה לפינוי ולסילוק יד?
1. בעניין ביטול הרשאה פוזיטיבית לשימוש במקרקעין לתקופה בלתי מסוימת יצרה הפסיקה הבחנה בין מצב דברים בו ניתנה תמורה בעבור ההרשאה, לבין מצב דברים שההרשאה ניתנה ללא תמורה. כאשר ההרשאה ניתנה בתמורה נקבע שהיא ניתנת לביטול בכל עת וזאת בכפוף ל: מתן הודעה תוך פרק זמן סביר, לדיני החוזים הכלליים ול-ס’ 31 לחוק השכירות והשאילה. שונה המצב כשההרשאה היא הרשאה ללא תמורה. במקרה כזה, רשאי בעל המקרקעין לבטלה כ"הרף עין" וזאת כאשר הוא מגלה דעתו על כך שאין ברצונו להמשיך להעניק הרישיון. יחד עם זאת הפסיקה לא התעלמה ממצבים בהם ניתן יהייה לקבוע שהרשיון הוא בלתי הדיר וזאת תוך התבססות על חוק החוזים ועל עקרונות תום הלב.
קרא גם...
ביטול התחייבות אב לתת מתנה לביתו ובעלה
בקשה לביטול מתנת מכונית BMW בין בעל לאשתו
2. כללי הביטול של רישיון במקרקעין הוכפפו במהלך השנים לעקרונות של צדק, ובעיקרם שיקולי הסתמכות של בר הרשות בתום לב ובאופן סביר. שינוי מצבו לרעה של המורשה בעקבו השקעות שהשקיע בנכס על יסוד ציפייה שיצרה אצלו הרשאה להמשך קיום הרישיון ומידת אותה השקעה. כל עניין יבדק לנסיבותיו על מנת שקיום ההסכם יתבצע באופן צודק.
3. הנתבעים אינם טוענים לזכות בלתי הדירה בנכס אף כי הם טוענים שהבינו או יכולים היו להבין שיוכלו להתגורר בדירה ככל שיחפצו. את יתדות הסתמכותם הם תולים בטענה שהם גרים במקרקעין פרק זמן ממושך ללא תמורה.יש לדחות טענת הסתמכות זו מכל וכול. מתוך מקבץ המכתבים ששלח ב"כ התובעים עולה במפורש שהנתבעים דרשו תשלום ואף חזרו ושיערכו במכתביהם את החוב שהלך וטפח מאי התשלום כפי שהוסכם בינהם. טענת הנתבעים איפה, בגדר החוטא המבקש לצאת נשכר. מחד, הנתבעים לא שילמו את התמורה עבור השימוש במקרקעין, התעמרו בתובעים קשישים בכך שנתנו להם הבטחות לסילוק ידם מהנכס תוך קביעת מועדים לפינוי שהתעלמו מהם ומאידך הם מבקשים להשתמש במצב שיצרו כטענת הסתמכות להבטחה שכביכול ניתנה להם לשימוש בנכס ללא תמורה.
4. באשר למשך זמן הרישיון, מתוך ההתכתבות בין הצדדים עולה שמיוני 2006 כ-4,5 שנים לאחר מתן הרשות להתגורר במקרקעין החלו התכתבויות ודרישות בכתב של התובעים מהנתבעים לסלק ידם מהמקרקעין. ברי שהצורך להשתמש בשירותיו של עורך דין נוצר לאחר שהתובעים פנו בעצמם לנתבעים ודרשו מהם לסלק ידם מהמקרקעין ורק לאחר שהנתבעים התעלמו מדרישותיהם נוצר הצורך בפניה לקבלת שירותיו של עורך דין. מכאן, שהנתבעים השתמשו במקרקעין ברישיון בתקופה שלא עלתה על שנתיים ימים ולכן הטענה לפיה יכולים היו להבין משתיקתם הלכאורית של התובעים, שניתנה להם רשות להמשיך ולהתגורר במקרקעין לא היה כל בסיס. גם הטענה לפיה סברו שהשימוש בדירה ניתן להם כסיוע לטיפול במחלת הנתבעת 2 אינה עומדת ולו על קרעי תרנגולת.
5. הנתבעים נהגו כלפי התובעים הקשישים בחוסר תום לב. הם השכירו את דירתם, שלשלו לכיסם את דמי השכירות ובה בעת, גרו בדירת התובעים ללא כל תמורה. זמן מגוריהם בדירת התובעים יכול היה להוות עבורם מנוף כלכלי ושיפור מצבם כך, שבמקרה זה הם שינו את מצבם לטובה.
6. במקרה זה, במקרקעין עסקינן, לגביו מתקיימת דרישת הכתב לפי ס’ 8 לחוק המקרקעין. דרישת הכתב הינה דרישה מהותית ואיננה דרישה ראייתית בלבד. התובעים הם הבעלים הבלעדיים של נכס המקרקעין. הנתבעים לא הציגו כל מסמך בכתב, אשר ישמש ולו כהתחייבות למתן מתנה במקרקעין מכאן שטוב היו עושים כאמור אלמלא העלו טענה זו בסיכומיהם ויצרו מצב שבו התבקש מתן תשובה לסיכומים.
לסיכום,
יש לקבל את התביעה לפינוי וסילוק יד. תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין הנתבעים יפנו את הדירה ויחזירו אותה לידי התובעים כשהיא נקייה מכל אדם וחפץ ובמצב תקין. בנסיבות תיק זה והתנהלות הנתבעים נפסקות הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך 12,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
