בתביעה דנן עותרת התובעת לפינוי הנתבע מבית המגורים , וכן עותרת לחיוב הנתבע בסכום של 5,250 דולר בגין הימים ששהה בבית המגורים מאז שאמור היה לעזוב את הבית ביום 1.1.07 ועד יום הגשת התביעה. וכן עותרת לחיובו בסכום של 50 דולר נוספים עבור כל יום מיום הגשת התביעה ועד לפינוי בפועל של הבית.
- תביעה לסילוק ידו של הבעל מהדירה
- תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין
- סבא וסבתא תובעים מנכדיהם זכויות על דירת מגורים
- בקשת הורים לפנות בתם, בעלה ונכדיהם מדירה
האם יש להורות על פינוי בן הזוג לשעבר?
1. הנתבע לא התייצב להיחקר על תצהירו המהווה תצהיר עדות ראשית משכך נמחק התצהיר. הגשת בקשה לצירוף תצהיר בגצ"י התומך באופן כללי בכתב ההגנה אשר התבקשה הגשתו בשלב מאוחר מאוד לאחר הגשת סיכומי הצדדים, אין בה כדי לרפא את אי התייצבות של הנתבע להיחקר על תצהירו כך שגם תצהיר בגצ"י זה אין להתחשב בו בהעדר אפשרות לחקור בחקירה נגדית את הנתבע.
2. בין הצדדים נכרת הסכם ממון על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג אשר אושר בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג על ידי נוטריון.
3. חלוקת רכוש בהסכם ממון שלא שווה בשווה בין בני הזוג, או ויתור על רכוש על ידי צד אחד מבני הזוג הינה דבר שביום יומו מעשה הנעשה מתוך שיקוליו של כל אחד מבני הזוג ובלבד שנעשה מתוך רצון חופשי.
4. הנתבע לא עמד בנטל הראייה להוכיח כי חתימתו לא נעשתה מתוך רצון חופשי. הנתבע בחר לחתום על ההסכם לאחר ששקל שיקוליו ובחר בדרך הרצויה לו וזאת מתוך רצון חופשי .לא זו אף זו, הנתבע לא הראה ולו בשמץ ראייה כי התובעת איננה צודקת בטענתה כי הבית נרכש לאחר גירושי הצדדים ולפני הנישואין השניים ומכספיה היא.
5. גירסת התובעת כי הנתבע חזר לגור בבית וללא הסכמתה מתיישבת עם עדות העדה – השכנה, הסתירות שבגירסת הנתבע, ועדותה העקבית האמינה והקוהרנטית של התובעת וכל זאת למעלה מן הצורך מבלי להתחשב בהעדר גירסה מטעם הנתבע נוכח אי התייצבותו לחקירה על תצהירו. לפיכך, הנתבע הפר את ההסכם בכך שחזר לבית לאחר שהתובעת מסרה לו בכתב על רצונה בפירוד ועל דרישתה כי יפנה את הבית, גירסת הנתבע כי היה זה בהסכמה התובעת נדחית.
לסיכום,
הנתבע הפר את ההסכם בכך שחזר לבית לאחר שהתובעת מסרה לו בכתב על רצונה בפירוד ועל דרישתה כי יפנה את הבית. על הנתבע לפצות את התובעת עבור כל יום בו התגורר בבית.
