האם אישה, אשר נמנעה מלהגיע לדיון בעניין גירושין בבית הדין הרבני, שעסק בסוגיית משמורת ילדיה, הייתה רשאית לטעון כי זכותה להישמע נפגעה? האם האישה הייתה רשאית להגיש ערעורה לבית הדין הרבני הגדול, ובטרם התקבלה החלטתו, לבקש צו עיכוב ביצוע מבית המשפט העליון?
התובעת והנתבע היו בני זוג חרדים מהמגזר החסידי. שלוש שנים לפני הגשת הערעור נשוא הבקשה ניהלו השניים הליך גירושין, והבעל הגיש תביעה למשמורת על הילדים. בעקבות תביעתו, בית הדין הרבני מינה פקידת סעד על מנת שתערוך תסקיר בעניין התובענה. פקידת הסעד המליצה על משמורת זמנית ברשות הבעל למשך שישה חודשים, ובית הדין הרבני קיבל את המלצותיה מבלי לערוך דיון במעמד הצדדים.
קראו עוד בתחום:
בעקבות החלטה זו, האישה הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אך בקשתה נדחתה בשתי הערכאות הרבניות. לאחר דחיית הבקשה בבית הדין הרבני הגדול, הוגשה עתירה בנושא לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון לא מתערב בהליך העומדים בערכאות הרבניות
בית המשפט העליון קבע כי אין זה בסמכותו להתערב בהחלטתו של בית הדין הרבני הגדול, בטרם ניתנה החלטה סופית במקרה דנן. זאת ועוד, בית המשפט העליון ציין כי ערעורה של האישה בנוגע להחלטת בית הדין הרבני הגדול עדיין עומד ותלוי, ועל כן הוא נעדר סמכות להמציא בעבורה סעד של עיכוב ביצוע החלטה.
לא זו אף זו – בית המשפט העליון ציין כי בעבר הסכימו בני הזוג לכל הנאמר בתסקירים בעניינם וחרף כך ניתנה לאישה ההזדמנות לקבל את יומה בבית הדין ולטעון טענותיה. משדחתה האחרונה אפשרות זו, יש להסיק כי זכותה להישמע לא נפגעה ודין עתירתה להידחות.
