האם בית המשפט לענייני משפחה הינו בר סמכות לדון בתביעה שהוגשה בעניינם של קטינים הגרים בחו"ל? האם במקום בו החלו הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה בקנדה, רשאית הערכאה הישראלית לרכוש סמכות להמשיך ולדון בסוגיה בארץ?
הצדדים, ישראלים יהודים, נישאו זה לזו בשנת 2002 ומנישואין אלו נולדו בישראל ילדיהם. לפני כשנתיים, ביוני 2008, עברו הצדדים עם הילדים להתגורר בקנדה לצורך שלב הכשרתי נוסף בעיסוק הנתבעת כרופאה. עם הזמן, חל משבר ביחסי הצדדים ובמסגרתו עזבה הנתבעת את דירת הצדדים עם הילדים. כמו כן, הנתבעת סירבה למסור לתובע כל מידע אודות מקום הימצאם של הילדים וניתקה עימו את הקשר.
בית המשפט בקנדה קובע כי משמורת הילדים תהיה בידי האם
בסמוך לכך, התובע אושפז באשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית למשך כשבועיים ושבוע לאחר מכן שב לארץ בגפו. מיום אשפוזו של התובע במחלקה הפסיכיאטרית ועד היום, לא ראה הוא את הילדים, וכל ניסיונותיו ליצור עמם קשר לא הועילו.
הנתבעת הגישה בקשה לצו הגנה בבית המשפט לענייני משפחה בקנדה, וכן תביעות בעניין משמרות הילדים ומזונות הילדים. ארבעה חודשים לאחר מכן החליט בית המשפט הקנדי כי הסמכות לדון במשמורת הקטינים נתונה בידיו. בעקבות כך, בית המשפט בחו"ל פסק כי הנתבעת זכאית למשמורת קבועה על הילדים.
האם מקום מושבם הטבעי של הילדים הוא ישראל?
התובע טען כי הצדדים הנם יהודים, אזרחי ישראל ותושביה אשר נסעו לקנדה לתקופה קצובה שאינה עולה על שנתיים. לשיטתו, קיבלו אשתו והוא רישיון עבודה מוגבל לשנתיים בלבד בקנדה, ומרכז חייהם הינו בישראל. לפיכך, הגבר טען כי מירב הזיקות מקנות לבית המשפט הישראלי סמכות לדון בתובענה. זאת ועוד, לטענת התובע, טובת הילדים היא כי בית המשפט בישראל ידון בתובענה, וזאת נוכח העובדה שבמשך קרוב לשנה נמנע קשר בין האב והילדים. לסיכום דבריו הוסיף התובע, כי הנתבעת אינה מקדישה זמן לילדים, נוהגת להכות את הבן ולאיים על הבת.
כמו כן, הגבר טען שהנתבעת נוהגת בחוסר זהירות הגובלת ברשלנות כלפי הילדים, ובכך מעמידה את הילדים בסכנה לשלומם ובריאותם (נהגה ללא רישיון קנדי, מותירה את הילדים בהשגחת בתה בת ה-13 וכד’).
האם לבית המשפט הישראלי קיימת סמכות לדון בסוגיה?
בית המשפט הישראלי מתח ביקורת חריפה על התנהלותה של האם, וקבע כי אף אם היא סבורה שהאב מסוכן לילדים, אין היא יכולה ליטול את החוק לידיה. "גם אם יש ממש בטענות הנתבעת לגבי מסוכנות התובע - טענות שבוודאי תבחנה בעתיד - אין בידי התובעת הזכות החוקית ו/או המוסרית לנהוג כאפוטרופא יחידה לילדים, לנתק את הקשר בין הילדים לאביהם ולאיין את האב מחיי הילדים" קבעו השופטים.
בית המשפט לענייני משפחה ציין כי במקרה דנן חובה עליו להתערב, וזו בגין טובתו של הקטין. מן הפסיקה ידוע כי העובדה שהקטין הנוגע בדבר נמצא מחוץ לישראל, אין בה כשלעצמה להצביע על כך שהצורך לפעול למענו לא התעורר בישראל.
קראו עוד בתחום:
- אמנת האג - חטיפת ילדים לאנגליה
- הילדים החטופים יחזרו לשבדיה מתוקף "אמנת האג"
- הליכי התביעה החלו בארה"ב, האם ישראל הינה פורום נאות לדיון?
- בית המשפט אישר לאם לעבור עם בנה הקטין לקולומביה
"השאלה אם צורך זה התעורר וקיים בישראל צריכה להיבחן בכל העניין לפי נסיבותיו המיוחדות. כמו כן, מקום הימצאו של הקטין הוא רק אחד הנתונים שיש להביאם במניין השיקולים לעניין זה", כתבו השופטים בפסק הדין.
מחד, לא הייתה מחלוקת על כך שבמשך כשנתיים גרו הנתבעת והילדים בקנדה. כמו כן, בית המשפט אכן ציין שמבחינת מאזן הנוחות ישנו היגיון בניהול התובענה בקנדה (שם נמצאו פיזית הילדים, המורים, גורמי הרווחה וניתן היה להתרשם באופן ישיר מסביבת חייהם של הילדים, צורכיהם וכד’).
מאידך, השופטים ציינו כי לא נעלם מעיניהם שהילדים נולדו וגדלו בארץ, ומשפחתם המורחבת כולל חבריהם נמצאים בישראל. זאת ועוד, שהייתם של הילדים ואימם בקנדה הייתה קצובה, ולבני הזוג היו רכוש וממון בישראל. "יש רגליים לטענה כי מרכז החיים האמיתי של הילדים היה, הנו, וישוב להיות - בישראל. גם ב"כ הנתבעת אינו מכחיש את קיומן של זיקות אלו", נכתב ספק הדין.
