פעמים רבות נותנים הורים לילדיהם, במרוצת השנים, עזרה רבה ברכישת דירה או מעבירים להם נכס אשר בבעלותם. כיצד ניתן להוכיח בבית המשפט לענייני משפחה, שמדובר בנכס או הלוואה אשר ניתנו בכפוף לתנאים מסוימים, ולא מדובר במתנה ללא תמורה. במילים אחרות - כיצד יכול בן המשפחה שלא קיבל את הנכס, להוכיח בבית המשפט שבן המשפחה שקיבל את המתנה, אמור להשיבה בעתיד לשינוי הרישום?
קראו עוד בתחום:
-
ביטול מתנה ע"י צוואה - ביטול התחייבות לתת מתנה, אב לבתו ובעלה
- חלוקת רכוש בהליך גירושין - פירוק שיתוף בדירה אשר ניתנה במתנה לבעל
המסגרת המשפטית
חוק המתנה קובע בסעיף 5 במפורש ש"התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב". דרישת הכתב הינה מהותית, היות ומדובר בעסקאות חשובות אשר לא אמורות להיעשות בחיפזון. תחילתו של כתב זה הינה גם להעניק לבית המשפט ראיה חלוטה לגבי גמירות אומרם של המעניקים מחד והמקבלים מאידך.
מן ההלכה ידוע כי ברבות הימים היו שדיברו בעניין "ריכוכה" של דרישת הכתב. עם זאת, גם שופטים התומכים בגישה זו מכוח עקרון תום הלב אינם מוותרים ויתור מוחלט על ראשיתה של ראיה כתובה. אף שופטים אלו, הפוסקים בדרך בית הלל, מדגישים שויתור על הכתב יעשה אך ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם עולה וזועקת "זעקת ההגינות המצדיקה סטייה מעקרון הכתב".
דוגמא - תביעה להעברת נכס עתידית בין אחים
לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה הונחה תביעה לשינוי רישום במקרקעין במסגרת הבטחה למתנה עתידית. התובע טען שהוריו רכשו במרוצת השנים נכסים שונים, תוך שהם רושמים אותם באופן שווה על שם האחים, פעם עליו ופעם על אחיו.
האח טען שהרישום במקרקעין נעשה "למראית עין" בלבד, וכוונתם של ההורים הייתה לחלק בבוא היום את הנכסים באופן שווה. עם זאת, האח לא השכיל להציג בפני בית המשפט כל ראיה כתובה לטענותיו, ודבריו אף לא נשקפו מצוואתו של האב (אשר הוריש את רכושו באופן שווה ולא באופן יחסי לאח "הנפגע").
