במהלך חיי הנישואין, תיתכן בהחלט סיטואציה בה אחד הצדדים יעניק לבן זוגו מתנה. לא אחת, מדובר במתנה יקרת ערך כגון תכשיט, מכונית וכדומה. נשאלת אפוא השאלה, האם ניתן להתחלק במתנות אלה בעת גירושין. לדוגמא, במידה והבעל נתן לאשתו מתנה בסך של עשרות אלפי דולרים, האם הוא יכול לטעון להשבתה בעת גירושין? לחילופין, האם הבעל יכול לטעון כי לפחות מחצית מהמתנה צריכה לעבור אליו מתוקף הסדר איזון משאבים לפי חוק יחסי ממון? אלה הן הסוגיות אשר הונחו לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה במקרה דנן.
עובדות המקרה היו כדלקמן. הבעל והאישה היו נשואים במשך שנים אך חייהם המשותפים ידעו עליות ומורדות לרוב. בשלב מסוים, הבעל קיבל במתנה סכום של כמה עשרות אלפי דולרים מאביו. הבעל התקשר עם איש עסקים מצליח והעביר לו את הכספים על מנת שזה ישקיע אותם "במקומות הנכונים". איש העסקים סייע לבעל והכספים תפחו והגיעו לכ-250,000 דולרים.
קראו עוד בתחום:
- מתנה על תנאי בתוך המשפחה, האמנם?
- האם ניתנה מתנה במקרקעין בתוך המשפחה?
- העברת כספים בין בני זוג - הלוואה או מתנה?
- ביטול מתנה בין אב ובנו בטענה של העדר גמירות דעת בגין דיכאון
- חתימה על הסכם מתנה בהעדר גמירות דעת ולאחר מינוי אפוטרופוס לגוף ורכוש
בעקבות סכסוך שהתגלע בין איש העסקים לבעל, האחרון החליט להעביר את חשבון ההשקעה על שם אשתו. נציגיו של איש העסקים הגיעו לביתם של בני הזוג והחתימו את הבעל על מסמכים שונים. מדובר היה למעשה במסמכים המעבירים את הבעלות בחשבון מהבעל לאישה. בעת הגירושין, הבעל טען כי האישה צריכה להשיב לו את הכספים וזאת משום שמדובר בנכסים שהתקבלו במתנה מאביו. הבעל הפנה את האישה להוראותיו של חוק יחסי ממון בין בני זוג הקובע כי נכסים שהועברו במתנה לאחד מהצדדים בנישואין אינם ברי איזון.
האישה טענה כי היא לא הייתה צריכה להשיב את הכספים וזאת משום שהם ניתנו לה במתנה. מנגד, הבעל טען כי גם אם הכספים ניתנו במתנה, הרי שעדיין היה אפשר לחלקם בין בני הזוג בעת הגירושין (מכוח הסדר איזון משאבים). כיצד הכריע בית המשפט?
מתנה בנישואין איננה ברת השבה (וגם לא ברת איזון)
בשלב ראשון, בית המשפט בחן האם העברת הכספים הייתה מתנה (כנטען על ידי האישה) או העברה לשם נאמנות (כפי שטען הבעל). לאחר בחינת עדויות הצדדים, ועל בסיס המסמכים שהוצגו בפניו, בית המשפט קבע כי ההעברה הייתה "מתנה גמורה". אי לכך, נקבע כי לבעל לא הייתה כל זכות לדרוש את השבתה של המתנה לידיו. כמו כן, בית המשפט הוסיף כי הבעל לא היה יכול גם לבקש את מחצית המתנה על בסיס כללי איזון המשאבים.
סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון קובע כי דיני איזון משאבים אינם תקפים על מתנות אשר התקבלו לידי בני הזוג. הלכה פסוקה היא כי סעיף זה רלבנטי גם לגבי מתנות אשר ניתנו מבן זוג אחד למשנהו. יתרה מכך, לא זו בלבד שהסדר איזון משאבים איננו חל על מתנות, הפסיקה קבעה כי הדברים יפים גם לגבי סיטואציות בהן מקור המתנה היה בנכסים שאינם ברי איזון (לדוגמא, כספים מלפני החתונה וכדומה).
בית המשפט העליון התייחס לסוגיה הנ"ל בפסיקתו במסגרת ע"א 343/87 פרי נ' פרי שניתן ב-1990. בעניין פרי נקבע כי משבר בחיי הנישואין איננו יכול להיות אירוע המאפשר חזרה על קורות הנישואים והשבת מתנות שניתנו לאורך השנים. בית המשפט העליון הוסיף כי צד אשר מבקש להצמיד למתנה מסוימת חיוב, צריך לפעול בעניין באופן ברור שאיננו משתמע לשני פנים. פסיקה ברוח זו התקבלה גם בבית המשפט המחוזי בירושלים אשר הצטרף לדברים בפסק דין שניתן על ידו בת.א. (מחוזי י-ם) 298/90 קנובלר נ' קנובלר. בעניין קנובלר נקבע כי כאשר מוענקת מתנה בנישואין, הבעלות על הנכס עוברת גם אם מדובר בנכס שאיננו בר איזון.
