תמ"ש 25501-05 ז.ש. ואח' נ' ש
מתנה במקרקעין מוגדרת בחוק המתנה, תשכ"ח-1968. סעיף 2 לחוק מגדיר מתנה לאלתר באופן הבא - "מתנה אשר נגמרת בעת הקניית דבר המתנה מהנותן למקבל תוך הסכמה כי עסקינן במתנה". סעיף 6 לחוק קובע כי הדרך להקנות מתנה הינה כאשר מקבל המתנה מקבל את הדבר לידו, או מקבל מסמך אשר מזכה אותו בנכס. במידה והדבר היה בידיו של המקבל, הנותן יכול למסור לאחרון הודעה בנוגע למתנה.
במקרים בהם עסקינן במתנה במקרקעין, קיימת הוראת חוק רלבנטית הנמצאת בסעיף 7 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. על פי סעיף זה, עסקה במקרקעין טעונה רישום והיא נגמרת ברישום. החוק קובע כי כאשר עסקה במקרקעין לא נגמרה ברישום, מדובר רק ב"התחייבות לעשות עסקה".
פרופ' ראבילו אלפרדו, בספרו "פירוש לחוקי החוזים", עוסק בכך בכותבו כי עסקה במקרקעין לפי חוק המקרקעין הינה הקנייה של בעלות. דהיינו, מתנה במקרקעין טעונה, בהתאם לחוק, ברישום בטאבו. אלפרדו מוסיף כי מתנה במקרקעין מסתיימת עם רישומה בפנקס המקרקעין ורק מאותו הרגע היא מקוימת והנותן לא יוכל לחזור בו ממנה. השופטת שטרסברג-כהן התייחסה לכך בע"א 1284/92 רותם נ' רותם בקובעה - "כל עוד לא בוצע הרישום על שם הנעבר, לא הושלמה המתנה והנעבר מחזיק בידיו רק התחייבות למתנה".
קראו עוד בתחום:
- העברת כספים בין בני זוג - הלוואה או מתנה?
- העדר גמירות דעת הביא לביטול הסכם מתנה להעברת זכויות בדירה
- חתימה על הסכם מתנה בהעדר גמירות דעת ולאחר מינוי אפוטרופוס לגוף ורכוש
- סדרי דין בבית המשפט לענייני משפחה מכוח עיקרון השקיפות המוגברת
במילים אחרות, כל אימת שמתנה במקרקעין לא נרשמה, עסקינן רק בהתחייבות ליתן מתנה. סעיף 5 לחוק המתנה קובע כי התחייבות לתת מתנה בעתיד דורשת מסמך בכתב. כמו כן, בסעיף זה נקבע כי כל אימת שמקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות הנ"ל, נותן המתנה רשאי לחזור בו (זולת אם הוא וויתר בכתב על זכותו זו). יודגש כי חזרה ממתנה יכולה להיות גם חרף התחייבות בכתב וזאת כאשר מקבל המתנה התנהג בצורה מחפירה כלפי הנותן (או בני משפחתו) או שחלה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של הנותן.
האם מגורים בדירת הורי הבעל העידו על נתינת הנכס במתנה?
להלן דוגמא למחלוקת באשר מתנה במקרקעין בין בני זוג במהלך גירושין. התביעה הוגשה בנוגע לזכויות שונות בנכס. האישה, במסגרת תביעה לחלוקת רכוש, טענה כי חמותה נתנה לה ולבעלה את הנכס במתנה במסגרת חייהם המשותפים. בעת ההליך המשפטי, הנכס היה רשום באופן מוחלט על שמה של אם הבעל. עסקינן במעין קומפלקס אשר היו בו שלוש יחידות דיור. באחת מהם גרה האם, באחת בתה ומשפחתה, ובאחת גרו בני הזוג במשך תקופה קצרה. עיקר המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה - האם התובעת הייתה זכאית לזכויות ביחידת הדיור אשר היא ובעלה לשעבר גרו בה, מכוח טענות להשקעות בבניה ומתנה.
התובעת טענה כי היא הייתה זכאית לבעלות במחצית הזכויות ביחידת הדיור מתוקף מתנה שניתנה לה ולבעלה ומכוח מימון משכנתא והוצאות בנייה. מנגד, הבעל ואימו טענו כי יש לדחות את התביעה מכל וכל. הנתבעים הדגישו כי מדובר בעסקה במקרקעין אשר דרישת הכתב בה הינה מהותית. לטענתם, חסרונו של מסמך כתוב העיד כי לא מדובר במתנה שניתנה לתובעת. כמו כן, נטען כי השיפוץ ביחידת הדיור בוצע מכספי האם, בתקציב מצומצם, ועל בסיס הלוואות שהיא נטלה שנים רבות לפני כניסת בני הזוג לנכס. באשר למשכנתא, נטען כי מדובר היה בסך הכל בשכר דירה.
בית המשפט לענייני משפחה בחן את טענות הצדדים וקבע כי הדין עם הנתבעים. נקבע כי התובעת לא הוכיחה ו/או הציגה מסמך בכתב אשר העיד על "רצון האם להעניק מתנה לבנה ואשתו". הודגש כי לכל היותר מדובר היה ב"התחייבות לתת מתנה" אשר אפשרה לאם לחזור ממנה בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק המתנה העוסק ב"התנהגות מחפירה". יתרה מזאת, חוק המתנה קובע, כפי שצוין לעיל, כי ניתן לחזור ממתן מתנה במקרקעין כל אימת שהעסקה לא הסתיימה ברישום בטאבו.
