זכויות בר רשות במשק חקלאי
עובדות המקרה
המדובר הכרעה בסכסוך בין אחים, יורשיה של אימם המנוחה הניצים על חלוקת ירושתה. התביעה אמנם מכוונת אל המשק בו החזיקה המנוחה במושב, אך כרגיל בסכסוכי משפחה זה קצה הקרחון בלבד, הלכה למעשה נטושה המחלוקת בין הצדדים על אופן חלוקת מלוא ירושת אימם שכללה כנראה גם "מפעל" לשמלות כלה, נכסי מקרקעין וכספים.
לחץ כאן לקבלת נוסח צוואה לדוגמא
כיצד יש לחלק את הירושה?
טיב הזכויות המקוריות שהיו בידי המנוחה
1. "הסכם המשבצת" שמכוחו רכשה המנוחה את זכויותיה הינו הסכם בין מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ לבין מינהל מקרקעי ישראל, הסכם זה מכונה "דו צדדי" והמתחדש מעת לעת בכל פעם ל-3 שנים.
קרא עוד...
תביעה לירושת זכויות המשק החקלאי
פסק דין הפוסל רשות לירושת זכויות על המשק החקלאי
האח הינו בן ממשיך - האם יפצה את אחותו?
2. הסכם המשבצת מוביל למסקנה כי זכויות המנוחה לא היו בנות הורשה ואין צודקים התובעים איפוא בסיכומיהם. זכות של בר רשות, היא זכות אישית ולא קניינית, וכיוון שכך - אינה בת הורשה.
3. בהיות הזכויות במשק זכויות בר-רשות, הרי אלה זכויות אישיות ואינן זכויות קנייניות, וכיוון שכך אין הן ניתנות להורשה. גם אם ייקבע כי הזכויות במשק היו בידי המנוחה - הרי זכויות אלה, כאמור לעיל אינן ניתנות להורשה.
העברת הזכויות מהמנוחה לנתבע
1. בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני מראה כי בשנת 1979 העבירה המנוחה את זכויותיה (זכויות בר-רשות כאמור) לנתבע, כטענת הנתבע "במתנה גמורה וללא תמורה כ"בן ממשיך" במשק זה", וזכויות אלה נרשמו כדת וכדין במינהל, וקיבלו מראש את האישורים המתאימים. כדי להסיר ספק, הן באגודה והן במינהל נרשמו הזכויות ע"ש הנתבע והן רשומות כך הלכה למעשה עד עצם היום הזה.
2. התשתית הראייתית תומכת עמדת הנתבע, בדבר אי השלמת ההעברה החוזרת, וביטולה של העברה חוזרת זו ע"י הנתבע ואימו המנוחה.
3. כחלוף כ-30 שנים בהם יושב הנתבע לבטח בבית אותו בנה בהשקעה של כ-400,000 דולר את המשק, משלם את המיסים והתשלומים השוטפים החלים עליו, דואג ומטפל באימו הישישה שהוסיפה להתגורר בבית הישן במשק, ללא מחאה ועוררין מצד איש, נראה כי אך יש צדק בטענת הנתבע כי ההעברה החוזרת - בוטלה.
4. כידוע העברת זכויות של בר רשות במינהל אינה "עסקה במקרקעין" במשמעות הדין. אומר כאן, כי אפילו ניתן היה לסווג עסקאות כאלה כעסקאות במקרקעין, נקבע כבר בפסיקה כי ביטול עסקה במקרקעין יכול והיה בעל פה.
5. העובדה שנחתמו תצהירי ההעברה, או אפילו דווח על ההעברה למס שבח אינה מספיקה: בהתאם לתנאי חוזה החכירה אין די בתצהירי ההעברה, ואין ללמוד דבר מחוק המתנה, ההעברה במשק חקלאי כפופה לחוזה החכירה ולתנאיו, לפיכך העברת הזכויות של בר רשות אינה מסתיימת בחתימת תצהירי ההעברה, אלא יש חובה לעמדו בתנאי הראשון שמכוחו הוענקו הזכויות, באופן זה, ממועד חתימת תצהירי ההעברה המקורית שבין המנוחה לנתבע בשנת 1980 ועד פטירת המנוחה בשנת 1996, ולמעשה גם עד הגשת התביעה ואף עד מתן פסק הדין, לא היו על שמה של המנוחה זכויות הרשומות במשק או במינהל או באגודה, ואף לא הייתה בפני המינהל כל בקשה להעברת הזכויות. המינהל ואף האגודה, לא נתנו הסכמתם להעברת הזכויות החוזרת למנוחה, כמתחייב מהוראת סעיף 19 ב’ לחוזה החכירה הדו צדדי.
תוקפם של ההסכמים בין האחים
1. שני הסכמים נחתמו במהלך השנים בין התובעים לנתבע.
2. זכויות בר רשות במשק, אינן זכויות קנייניות אלא זכויות אישיות ואינן ניתנות להורשה. המנוחה אינה יכולה להוריש "את מה שאין לה" וכי הזכויות שהיו לה מוגבלות מראש עפ"י ההסכם שיצר את הזכות.
3. לפיכך, כאשר ציוותה המנוחה בצוואתה כי רכושה יתחלק בין ילדה, לא כלל רכוש זה את הזכויות במשק כיוון שבעת מותה (שנת 1996) היא כבר לא הייתה בעלת הזכויות במושב תנובות, זכויות אלה עברו אל בנה - הנתבע עוד בשנת 1979 "כבן ממשיך", והן נשארו שלו, לאור האמור לעיל.
4. מן האמור לעיל מתבקשת איפוא המסקנה כי אין תוקף להסכמים שבין הצדדים. בהסכם הראשון נכתב כי המשק יחולק בין האחים לפי הצוואה של אמא - ובצוואה ממילא לא נכלל המשק וכך גם לגבי ההסכם השני המאזכר את ההסכם הראשון וחוזר בעניין המשק על ההסכמות שבהסכם הראשון.
לסיכום,
התביעה נדחית. זכויות בר רשות במשק, אינן זכויות קנייניות אלא זכויות אישיות ואינן ניתנות להורשה ולפיכך, זכותו של הנתבע, כבן ממשיך, עומדת בעינה ואינה כלולה בירושה של המנוחה.
