תובענה על ירושה של הזכויות במשק חקלאי
עובדות המקרה
תובענה שהגישו התובעים, יורשי המנוחה ש.ש.ל. ז"ל כנגד הנתבעים. התביעה הוגדרה במהותה תובענה ל"צו עשה". המנוח י.ל. ז"ל נפטר ב-24/07/00 והותיר אחריו שתי אלמנות נשותיו החוקיות להן נישא עוד בהיותו בתימן. לאחר פטירתו התעוררה מחלוקת מיהם בעלי הזכויות במשק חקלאי במושב וכיצד תעבורנה הזכויות לאחר פטירת המנוח.
טוענים התובעים יורשיה של המנוחה של ש. ז"ל, כי במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע "התברר שהכספים שהיו מופקדים על שם המנוח בבנק מסד הוצאו ע"י הנתבע מספר חודשים לפני פטירתו..." לפיכך ביקשו צו שמחייב את הנתבעים "להעביר לידי התובעים שליש מהכספים שהיו מופקדים בבנק".
קרא עוד...
פסק דין הפוסל רשות לירושת זכויות על המשק החקלאי
האח הינו בן ממשיך - האם יפצה את אחותו?
האם יש לקבל את התביעה?
התובענה לצו עשה
1. אין "לעקוף" הגשתה של תובענה כספית ע"י תביעה לצו עשה. כידוע "הכלל הוא שהתובע הוא שקובע מה היקף דרישתו מהנתבע ומפרט את מבוקשו בסעד לו הוא עותק בכתב התביעה. עניין ניסוח הסעד מסור לשיקול דעתו של התובע ואין ביהמ"ש נוהג לפסוק לא יותר מאשר ביקש אפילו אם בשעת הדין הוכח שהוא זכאי ליותר".
מאבק בין אלמנה למנהל עיזבון על ירושה בסך 10 מיליארד שקלים
2. בענייננו, אם טוענים התובעים שהיו כספים בחשבון המנוח בעת פטירתו ומגיע להם בהתאם להליכים קודמים חלקים כלשהם, זכאים הם לתבוע כספים אלה, אך כמובן שתובענה כזו צריכה להיות תביעה כספית, בה יפורש הסכום הנתבע, תשולם האגרה המתאימה. אין להגיש תובענה ל"צו עשה" שהרי אין ביהמ"ש אוכף את פסק הדין שלו עצמו. תובענת התובעים נוסחה שלא כדבעי. אם היו כספים בעת פטירת המנוח בחשבונות הבנק שלו, היה על התובעים לגשת לבנק ולגבות אותם ואם לא היו כספים כאלה והתובעים מבקשים לתבוע מן הנתבעים כספים, עליהם להתנגד ולהגיש תובענה כספית מפורשת.
טענת הנתבעים בדבר "מעשה בית דין"
1. ההלכה המשפטית מפרשת את המונח מעשה בית דין בצורה רחבה הכוללת בחיבה שני מושג משנה: האחד – "השתק עילה" - הקובע כי מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה ע"י ביהמ"ש מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה. והשני: "השתק פלוגתא" – כלל זה קובע כי אם במשפט הראשון ניטשה מחלוקת בשאלה עובדתית מסויימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם במפורש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי דין וחליפותם מושתקים מלהתדיין לגבוה מחדש במשפט השני, חרף הזהות בין העילות של שתי התביעות.
2. הפסיקה קבעה עוד כי מהותו של הכלל בדבר השתק פלוגתא הוא שמקום שניתנה הכרעה שיפוטית בפלוגתא שהיתה חיונית להכרעה במחלוקת על ממצאיה העובדתיים ומסקנותיה המשפטיות, ואשר ניתנה לאחר שלצדדים היתה הזדמנות להשמיע את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם, מחייבת את הצדדים בכל התדיינות אחרת.
3. המסקנה המתבקשת איפוא – התובעים מנועים ומושתקים מלטעון כי מגיע להם סכום גבוה מזה שהיה בבנק ביום פטירת המנוח לפי החלק היחסי שביהמ"ש קבע בהכרעתו השיפוטית כי מגיע להם.
ההתיישנות
1. כידוע קובעת הוראת סעיף 6 לחוק ההתיישנות תשי"ח – 1958 כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". היום שבו נולדה עילת התובענה, הוא היום שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את הנושה (התובע) בקיום החוב כלפיו ע"י החייב – הנתבע, ומיום זה מתחילה "לרוץ" תקופת ההתיישנות.
2. במקרה הנדון, נראה שעילת התביעה התיישנה. התובענה מכוונת כנגד הנתבעים שהם – לכאורה – וכנטען בתביעה הסעדים מבוקשים כנגד הנתבעים שפעלו פעולות כלשהן קודם פטירת המנוח, ובהתחשב במועד פטירת המנוח 24/07/00 אין ספק שהגשת התביעה ב-09/12/08 היתה לאחר שעילת התובענה התיישנה. אין יסוד לתביעה ודינה להימחק.
הסעד של סילוק על הסף
1. הפסיקה קבעה כי על ביהמ"ש להפעיל את שיקול דעתו באשר לסילוק על הסף ב"זהירות יתרה". הנחייה כללית שיש לראות בה את המדיניות השיפוטית הרצויה היא כי מחיקת תביעה או דחייתה על הסף, הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה. פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף על פני פתרון פורמאלי.
2. ואולם עוד מוסיף וקובע הכלל המשפטי, כי תובענה היא נעדרת עילה, כאשר גם אם יוכיח התובע את העובדות המפורטות בה, הוא לא יהיה זכאי לסעד המבוקש – וכך הוא בעניין בו עסקינן.
לסיכום,
יש למחוק את התובענה. עילת התביעה התיישנה. במקרה דנן נוצר מעשה בית דין. התובעים ישאו בהוצאות הנתבעים לרבות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.
