האם בית המשפט לענייני משפחה יקנה לעצמו סמכות לדון בתביעת משמורת המונחת על שולחנו כאשר בעלי הדין היו נוצרים ולאחר הגירושין האישה התאסלמה? הגבר טען בבית המשפט כי רק לבית הדין הכנסייתי סמכות לדון בעניין נשוא התובענה, שכן הייתה זו הערכאה הראשונה אליה הוגשה תביעת הגירושין.
כמו כן, הגבר הוסיף כי בית הדין הנוצרי אישר את הסכם הגירושין ובהסכם עצמו אף נוסח סעיף הקובע כי "שני הצדדים מסכימים כי לבית המשפט הכנסייתי לפטריארכיה היוונית אורתודוקסית בירושלים בלבד הסמכות המוחלטת לעיין ולהכריע בתביעת הגירושין".
נציין רק כי בבית הדין הכנסייתי הוחלט כי ילדותיהם של בני הזוג יעברו למשמרתו של האב הנוצרי, ואילו האם נישאה מחדש כחודש לאחר הגירושין תוך כדי שהיא ממירה את דתה לאסלאם.
הגבר טען כי קיים את כל תנאי הסכם הגירושין במלואם, לרבות הסדרי הראיה בין הילדות לאימן, כאשר זו האחרונה מפרה את ההסכם ובאה לפגשן עם בעלה החדש, אשר מאיים עליו לעיתים תכופות. לטענתו של הגבר, בין השאר איימו עליו האישה ובעלה החדש כי יעלמו עם הקטינות לחברון במידה ולא ישלם להם סכומי כסף נוספים (פרט לסכומים ששולמו בהסכם הגירושין).
טענות האישה: בבית הדין הכנסייתי לא קיבלו את כתב התביעה שלי
האישה טענה לעומתו כי הסכם הגירושין נחתם אגב אלימות פיסית ונפשית קשה שהופנתה כלפיה על ידי הגבר. בעיקר טענה האישה כי מיום השתייכותה לדת האסלאם, אין סמכות לבית הדין הכנסייתי לדון בעניינה, ומעבר לכך, לאור התגובות שקיבלה המשיבה כשניסתה לפנות בעצמה לבית הדין הכנסייתי (נאמר לה כי אין היא יכולה להתגונן וכי הכנסייה עומדת להוציא לה תעודת פטירה) וסירובו לקבל ממנה כתב הגנה, לא קשה לצפות מה תהיה החלטת בית הדין בתביעה לביטול זכותה לפגוש את הקטינות.
- תביעת מזונות של אישה על פי הדין השרעי
- תביעה למזונות ע"פ הדין השרעי
- דיני הירושה של העדה האוונגלית אפיסקופלית הערבית בישראל
- מה קורה כשהבעל אינו משלם מזונות?
לפיכך ביקשה האישה לדחות את הבקשה למחיקת תביעתה על הסף. השאלה המתבקשת היא, אפוא, האם קיימת לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לדון בענייני הצדדים שכן בית הדין הכנסייתי אינו בית דינה של האישה אשר התאסלמה.
כשעוד היו שני הצדדים בני העדה הנוצרית התנהלו ביניהם הליכים בעניין משמורת הקטינות בבית הדין הכנסייתי והאישה (בעודה נוצרייה) הייתה שותפה להליכים אלו. זאת ועוד - בסופו של דבר אף חתמה היא על הסכם גירושין המעניק לבית הדין הכנסייתי סמכות בלעדית לדון ולהכריע בתביעות הגירושין והמשמורת שהוגשו ע"י הגבר, ובכל סכסוך שעלול להתעורר בין הצדדים בעתיד כתוצאה מן ההסכם.
הגבר טען כי בנסיבות אלו, נוכח הוראות הסכם הגירושין, ונוכח כך שבית הדין הכנסייתי דן זה מכבר במשמורת הקטינות, נעדר בית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בתביעת משמורת הקטינות.
בית המשפט קבע כי אין ספק שהשתנו הנסיבות באופן מהותי ויש לבחון מחדש את שאלת הסמכות המשפטית שכן האישה איננה משתייכת לדת הנוצרית עוד ואי לכך אין ספק כי הדין אשר תקבל היא בבית הדין הכנסייתי יהיה מפלה וחסר צדק. לכן, בכל מקרה שצדדים משתייכים לעדות דתיות שונות, אין לשום בית דין דתי הסמכות לדון בסכסוך שביניהם.
יש לציין כי תובעים משני עדות ודתות שונות אשר נטועה ביניהם מחלוקת לגבי סמכות השיפוט בעניינם, רשאים לפנות לנשיא בית המשפט העליון על מנת שיכריע את הסוגיה על פי השקפתו.
מכיוון שלא נעשתה כל פנייה לנשיא בית המשפט העליון, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי: "המסקנה היא, לפיכך, שהסמכות לדון בעניין משמורת הקטינות נשוא התובענה - נתונה לבית משפט זה ופנייתה של התובעת לכאן נעשתה כדין".
מתי תהה המרת דת עילה לשינוי סמכות בית המשפט?
סעיף 4(2) לפקודת העדה הדתית (המרה), קובע לכאורה כי אין בהמרת דת של אחד הצדדים לבדה כדי לפגוע בסמכות שהוקנתה לבית דין שדן בעניינם בעבר. ואולם, הוראות סעיף זה מתייחסות לענייני נישואין, גירושין ומזונות בלבד, ללא כל אזכור של סוגיית המשמורת.
זאת ועוד, בג"ץ כבר קבע בעבר בעניין דומה כי ההגבלה הסטטוטורית על תחולתה של המרת דת שלאחר הגירושין צריכה להתייחס רק למקרים שבהם נערכו חיובים הדדיים מסוג זה, שהמרת הדת תעלה לכדי התחמקות מהם. במילים אחרות, אין לטעון להמרת דת כאשר ברור כי המהלך נעשה על מנת להתחמק מעמידה בחובות או תנאים שהוגדרו בין הצדדים. מכל האמור לעיל, בית המשפט קבע כי דין תביעתה של האישה לדון בנושא המשמורת בבית המשפט לענייני משפחה – להתקבל.
