הליכי גירושין עם ילדים משותפים גוררים לא אחת את הצדדים לוויכוחים קשים בנוגע למשמורת והסדרי הראיה. בשנים האחרונות חלה מגמה חדשה במערכת המשפט בישראל המכירה ביתרונותיה המשמעותיים של משמורת משותפת. מדובר אפוא במצב בו שני ההורים מוגדרים כהורים משמורנים של הילדים, והקטינים "נהנים" משני בתים מרכזיים בחייהם.
לדוגמא, בשני הבתים יש לילדים חדר, ההורים גרים קרוב זה מזה, התקשורת בין האב והאם בריאה (קל וחומר בכל הנוגע לילדים) וכדומה. עם זאת, עדיין דרך המלך במשפט הינה לקבוע משמורת בלעדית לאחד ההורים (על פי רוב, האם), והסדרי ראיה לאב (כאשר היקף הסדרי הראיה משתנה בהתאם למקרה).
ההלכה הפסוקה מנתה שישה היבטים אשר לפיהם תיקבע משמורת משותפת: מסוגלות הורית טובה של שני ההורים, רמה גבוהה של שיתוף פעולה ביניהם (לרבות תקשורת נכונה ובריאה), רצון הילד, מעורבות ההורים בחיי הילד, קיומו של קשר תקין בין שני ההורים לילדים, ומגורי ההורים בסמיכות כאשר כל אחד מהבתים מרכזי בחיי הילדים.
במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, עתר אב למשמורת משותפת על בנו בן ה-7. בית המשפט בחן את התביעה וקבע כי דינה להידחות. עם זאת, השופט ציין כי הוא דוחה את התביעה "חרף העובדה שהתקיימו תנאים רבים המאפשרים במקרה זה משמורת משותפת". אחד הגורמים העיקריים אשר הביא לדחיית התביעה היה מגוריהם הרחוקים של האב והאם.
משמעות הבית המרכזי בחייו של הקטין
בית המשפט ציין כי בעוד הקטין גר עם אימו בדירת סבתו, האב מתגורר במרחק 40 דקות נסיעה (ללא פקקי תנועה) ו-40 ק"מ משם. עובדת סוציאלית אשר בחנה את המקרה המליצה על מגוריו של הילד ב"בית מרכזי אחד". עם זאת, העובדת הסוציאלית הודתה בכנותה כי מדובר בהמלצה המבוססת גם על תפיסת עולם, וייתכן כי עובדת סוציאלית אחרת תציג חוות דעת שונה. למעשה, העובדת הסוציאלית במקרה זה הייתה סבורה כי גם אם ההורים היו מתגוררים באותה העיר, יש לקבוע כי לקטין בית אחד.
קראו עוד בתחום:
- מעבר אב לעיר אחרת - האם תבוטל משמורת משותפת?
- משמורת משותפת ומזונות ילדים
- תביעת משמורת משותפת (או הסדרי ראיה) שהוגשה על ידי אחים
- פסיקת מזונות קטינים - מגורים משותפים של ההורים
לעומתה, האב ביקש להרחיב את הסדרי הראיה לשלושה ימים בשבוע. הוא ציין כי לקטין יש חדר משלו בביתו והוא אף התחייב להסיע את הקטין ללימודיו מבלי שזה יאחר. זאת ועוד, האב אף הודיע כי הוא מוכן לעבור לגור בעיר מגוריו של הקטין, וזאת כל אימת שהאם תתחייב שלא לעזוב את העיר הנ"ל.
האם הציגה את חששותיה למשמורת המשותפת בכך שהיא דואגת כי הסדרי לינה רחבים יגרמו להתדרדרות של הקטין בלימודיו ואיחורים לבתי ספר וחוגים. כמו כן, ניכר כי האם איננה סומכת על האב והיא אף העלתה בפני בית המשפט טענה כי הוא לא ישכיב את הקטין לישון בזמן.
בניגוד לעמדתה של העובדת הסוציאלית, מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט סבר כי ישנה חשיבות רבה, מבחינת התפתחותו הנפשית של הקטין, לנוכחות אמיתית של שני הוריו בחייו, וכל המרבה הרי הוא משובח. לדידו, המרחק הגיאוגרפי הינו זניח ויש להרחיב את הסדרי הראיה ליום לינה נוסף באמצע השבוע.
ביתו המרכזי של הקטין - אצל אימו
בית המשפט קבע כי למרות שהקטין נהנה גם אצל אביו וגם אצל אימו, לא ניתן לקבוע כי הבסיס המרכזי של חייו הוא מקום אחר מלבד דירת אימו. "שם מקום לימודיו, ושם סביבתו החברתית והתרבותית. אין לקטין חברים בעיר מגוריו של האב ואין לו בני משפחה נוספים שם", נכתב בפסק הדין.
לסיכום, בית המשפט קבע כי למרות שחלק ניכר מהתנאים לגיבוש הסדר המשמורת המשותפת התקיים במקרה דנן, עדיין מדובר בקטין אשר יש לו בית מרכזי והוא בית אימו. העובדה שהקטין נמצא בחופשות בבית אביו, והעובדה כי יש לו שם חדר משלו, לא הספיקה בכדי להגדיר בית זה כבית מרכזי ומשמעותי בחייו של הקטין. לדוגמא, נקבע כי סביר להניח שבמידה והאב יחליט לעבור לעיר אחרת, הדבר לא ישפיע על הקטין כפי שישפיע עליו מעבר כגון דא של האם.
