כאשר בני זוג מחליטים "לפרק את החבילה" ולפנות לדרך של גירושין, מדובר בצעד מורכב וקשה. גירושין מקפלים בתוכם משמעויות ארוכות טווח מבחינת הצדדים. במקרים בהם מעורבים בהליך הגירושין גם ילדים קטנים, העתיד עלול להיות מסובך שבעתיים.
פעמים רבות, לצערנו, הורים אינם מצליחים להפריד בין המחלוקות לבין הילדים. לא אחת, הקטינים משמשים בידיהם ככלי לניגוחים הדדיים. אין אפוא ספק כי הורים יעשו כמעט "הכול" למען ילדיהם. לפיכך, ברור כי כאשר מנשבת "רוח רעה" בין בני הזוג, ייתכן בהחלט כי כל צד יהיה בטוח שהשארת הילדים בידי הצד השני תיפגע בהם.
יודגש כי מחקרים אשר נערכו בתחום העלו פעם אחר פעם את חשיבות יחסיהם של ההורים (גם לאחר גירושין) מבחינת הילדים. דהיינו, מומלץ בהחלט להגיע להסכמות הדדיות באשר לאופן גידול הילדים לאחר הגירושין, ולהוציא את הקטינים מנבכי הסכסוך (כמה שניתן). אחת הדרכים הטובות לעשות זאת הינה על ידי עריכת הסכם גירושין. במסגרת הסכם זה, ניתן לקבוע בשקט וברוגע (במקביל לקבלת ייעוץ משפטי, כמובן) את אופן ההתנהלות עם הילדים לאחר הגירושין. הסכם גירושין יכול לקבוע סוגיות שונות בנוגע לילדים, החל בהסדרי ראיה וכלה במזונות.
מעבר לכך, ישנם מקרים בהם אחד הצדדים סבור שהוא צריך לקבל משמורת מלאה על הקטינים. משמורת מלאה הינה מונח אשר ניתן לפרשו בשני אופנים - התנגדות למשמורת משותפת או משמורת ללא הסדרי ראיה.
משמורת מלאה והתנגדות למשמורת משותפת
בשנים האחרונות, זוגות רבים מקיימים משמורת משותפת על הילדים לאחר גירושין. בניגוד למשמורת המלאה ה"קלאסית" אשר הייתה נהוגה בעבר (ובמסגרתה האם קיבלה את המשמורת על הילדים והאב קיים עימם הסדרי ראיה), משמורת משותפת מביאה למצב בו שני ההורים מגדלים את הילדים כמעט בהיקפים שווים. במקרים אלה, ההורים גרים בסמיכות זה לזו, בשני הבתים יש לילדים חדרים פרטיים, והקטינים שוהים מספר לילות שווה (פחות או יותר) אצל שני הוריהם.
לא אחת, האב טוען כי הוא מעוניין במשמורת משותפת, ואילו האם מסרבת ומבקשת משמורת מלאה. חשוב להדגיש כי על פי עיקרון טובת הילד, ישנה חשיבות גדולה לנוכחות האב בחיי הילדים, וכל המרבה הרי הוא משובח. עם זאת, משמורת משותפת אינה מתאימה לכל זוג וזוג. על מנת לקיים משמורת משותפת דרושה תקשורת בריאה בין ההורים, מגורים במרחקים קצרים, ויכולת להפריד בין הגירושין לבין הילדים. חשוב להדגיש כי לא יהיה די בהתנגדות נחרצת מצד אחד ההורים בכדי לאיין פסיקת משמורת משותפת. במקרים אלה, הנטל להוכחת הנסיבות כנגד הצורך בקיום משמורת משותפת מוטל על המתנגד.
חשוב להדגיש כי אבות רבים סבורים שמשמורת משותפת "תשחרר" אותם מעול המזונות. המציאות שונה מכך. עורכי דין העוסקים בתחום זה ממליצים לאבות לשקול פעמיים משמורת משותפת מבחינה כלכלית, וזאת משום שהם עדיין יישאו במזונות, אם כי מופחתים. חרף כך, עול המזונות, לצד העלויות הדרושות במסגרת גידול ילדים במשמורת משותפת, עלול להיות כבד במיוחד ולהעמיס באופן קשה ביותר על האב. מיותר לציין כי קשיים כלכליים של האב יקרינו במהרה על ילדיו.
משמורת מלאה ללא הסדרי ראיה
פעמים רבות, אחד הצדדים טוען כי לא רק שהוא מעוניין במשמורת מלאה על הילדים, אלא שהוא מתנגד מכל וכל לקשר בין הצד השני והקטינים. בתי המשפט לענייני משפחה (ובתי הדין הרבניים) יעתרו לבקשה כגון דא במקרים חריגים בלבד. למעשה, קביעת משמורת מלאה ללא הסדרי ראיה תוכל להתקבל רק כאשר תוכח אלימות במשפחה. דהיינו, רק כאשר הצד השני מהווה איום ממשי על הילדים ואין מנוס מהרחקתם ממנו.
קראו עוד בתחום:
- האם פסק דין להחזרת קטין חטוף יעוכב בגין טענות אלימות במשפחה?
- דחיית בקשה של אב אלים לאימוץ בתנאים פתוחים
- הסכמה לדון בתביעת משמורת ילדים מוסלמים בבית הדין השרעי
- פסיקת משמורת משותפת לאב אשר טען כי הוא עקר בית
- חוות דעת מטעם פסיכולוג קליני הביאה לשינוי משמורת מהאם לאב
מסוגלות הורית נמוכה ו/או נסיבות "בעייתיות" אחרות לא יביאו בהכרח לקביעת משמורת מלאה ללא הסדרי ראיה. לדוגמא, בעבר כבר נקבעו הסדרי ראיה בין אב לילדיו, וזאת כאשר האחרון מרצה מאסר עולם בגין רצח אשתו (אם הילדים). יתרה מכך, בתי המשפט רשאים לקבוע גם דרכי ביניים במקרים בהם קיים חשש לפגיעה בנפשם, גופם או ביטחונם של הקטינים במהלך הסדרי הראיה. למשל, לקבוע כי הסדרי הראיה יתקיימו במשך תקופה מסוימת במקום ניטראלי, לא יכללו לינה בבית האב או יוגבלו מאד מבחינת היקפם.
לסיכום,
משמורת מלאה הינה מושג אשר בעלי דין העומדים בפני גירושין מעניקים לו פרשנויות שונות. אם מדובר בפרשנות ה"רגילה", הרי שמשמורת מלאה הינה משמורת ילדים קלאסית (הורה משמורן והורה המקיים הסדרי ראיה קבועים). פעמים רבות, האם מבקשת משמורת מלאה ועוד האב מבקש קביעת משמורת משותפת. למרות ההתקדמות הליברלית בפסיקת בתי המשפט בשנים האחרונות, וחרף המודעות הגדולה בנוגע לחשיבות נוכחות האב בחיי הילדים, משמורת משותפת נחשבת עדיין לחריג לכלל. כמו כן, ישנן דרכי ביניים לפני המשמורת המשותפת. למשל, הסדרי ראיה רחבים מהרגיל.
משמורת מלאה ללא הסדרי ראיה הינה חריגה עוד יותר. חשוב לזכור כי למרות שאחד ההורים נקבע כהורה משמורן, ההורה השני איננו מאבד את זכויותיו על ילדיו וזאת מתוקף היותו האפוטרופוס הטבעי שלהם. אי לכך, משמורת מלאה ללא הסדרי ראיה תקבע רק במקרים חריגים במיוחד בהם נשקפת סכנה מוחשית וממשית לילדים מצד ההורה שאינו משמורן.
