בבואו של בית המשפט לפסוק בעניין משמורת קטנים אשר הוריהם חיים בנפרד, על השופט מוטל להסתמך על ההלכה הפסוקה וחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (התשכ"ב-1962). סעיף 24 לחוק קובע כי היה והורי הקטין חיים בנפרד (בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו, בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו), רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה.
ההורים רשאים להכריע מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע. עם זאת, הסכם כזה טעון אישור בית המשפט והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא אינו נוגד את עיקרון טובת הילד.
משמורת כאשר אין הסכמה בין ההורים
במידה ואין הסכמה בין ההורים לגבי משמורת הקטין, או במידה וההסכם בין הצדדים לא בוצע הלכה למעשה, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין. עם זאת, סעיף 25 לחוק קובע במפורש את אחת ההלכות השנויות במחלוקת במסגרת דיני המשפחה – "הלכת הגיל הרך".
סעיף זה לחוק קובע כי בית המשפט יקבע את עניין משמורת הקטין כראות עיניו, כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין חשיבות מיוחדות להורות אחרת. סעיף זה נובע ממחקרים רבים אשר הראו את הקשר המיוחד הקיים בין ילדים "קטני קטנים" (עד גיל 6) לבין אמם והציגו אותו כחזק יותר מהקשר של הקטינים עם אביהם.
קראו עוד בתחום:
- בית המשפט קבע את משמורת הקטינה בת השלוש בידי האב למרות "הלכת הגיל הרך"
- קטין בן 5 שנים יעבור עם אימו לקולומביה - הלכת הגיל הרך
גישות שונות בפסיקה
בפסיקה ישנן גישות שונות לעניין משקלה של חזקת הגיל הרך כיום. גישה אחת גורסת כי "הלכת הגיל הרך" הינה שיקול אחד מבין יתר השיקולים לגבי קביעת משמורת הקטין. מנגד קיימת גישה הגורסת שאף כיום אין להמעיט במשקלה של חזקת הגיל הרך הקבועה בסעיף 25 לחוק, ויש לראותה כשיקול ראשון בין שווים.
