תמש 43185-05-10 ע.ל. נ' ש.ל.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי יש לקבוע משמורת לאם למרות שזו עברה, ללא אישור כדין, לגור במרחק של כ-90 דקות נסיעה ממגורי האב. במסגרת פסק הדין בעניין המשמורת, בית המשפט קבע כי ניתן היה להתרשם מחוות דעתה של המומחית שמונתה מטעמו כי הדבר לא ייפגע בעיקרון טובת הילד.
מדובר בבני זוג אשר נישאו זה לזו ומנישואיהם נולדה להם הקטינה. לאחר מספר שנות נישואין בלבד, פרץ משבר במשפחה. בעקבותיו, בני הזוג עזבו את מקום מגוריהם, אשר היה בסמוך למגורי הורי האב, ועברו למקום מגורים אחר. המשבר אשר הביא למעבר היה למעשה רק הסנונית אשר בישרה את בוא האביב. בסופו של היום, בני הזוג החליטו להיפרד.
קראו עוד בתחום:
- מעבר אב לעיר אחרת - האם תבוטל משמורת משותפת?
- חטיפת קטין מפנמה לישראל - האם האב הסכים?
- חרף הקשר ההדוק של האב עם הילדים - האם תעבור לצפון
- הפרדה בין אחים לאחר מעבר מגורים של הורה משמורן
לאחר הפרידה, האם ובתה עברו לגור במקום מגורים הרחוק שעה וחצי נסיעה מביתם. הצדדים היו חלוקים בנוגע להסכמתו או התנגדותו של האב למעבר. מצד אחד, האם טענה כי טובת הקטינה חייבה את השארתה תחת משמורתה, גם במקום המרוחק מאביה. מאידך, האב טען כי ההחלטה הטובה עבור הקטינה הייתה חייבת להיות החזרתה לעיר מגוריה. לשיטתו, המעבר של הקטינה למקום המרוחק ייפגע באופן וודאי בזכותו לאבהות, וכפועל יוצא מכך ייפגע בקטינה. כמו כן, האב הוסיף כי יש לקבוע אותו כהורה משמורן, או לחילופין לקבוע משמורת משותפת על הקטינה. האב טען גם כי אם ייקבע שהאם תהיה משמורנית, יש לפסוק לטובתו הסדרי ראיה רחבים.
יצירתיות בהסדרי הראיה
בית המשפט קבע כי השאלה המרכזית אשר הייתה צריכה להנחותו במקרה דנן הייתה - האם מעבר הקטינה עם אמה היה לטובתה, אם לאו. השופט ג'יוסי הדגיש כי למרות שיש לפנות לבית המשפט בטרם נקיטת מהלכים חד צדדיים (לדוגמא, מעבר מקום מגורים עם קטין), עליו לבחון את הסוגיה לגופה. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי גם כאשר ההורה העביר את הילד שלא כדין, יש לבחון את המקרה הספציפי ואין מקום להעניש את ההורה כאשר המעבר התיישב עם טובת הקטין.
בשלב ראשון, בית המשפט שלל את האפשרות לקבוע משמורת משותפת על הקטינה וזאת משום ששני ההורים לא הסכימו לשקול מעבר למקום מגוריו של הצד השני. לאחר מכן, בית המשפט נדרש לבחון האם לקבוע את המשמורת בידי האם, או בידי האב. בית המשפט מינה מומחית מטעמו אשר התבקשה להאיר ולבאר את הנסיבות הרלבנטיות למקרה. בפסק הדין הודגש כי היות וחוות הדעת המקצועית הייתה "מעמיקה ומהימנה", בית המשפט מצא לקבלה באופן מוחלט.
על פי חוות הדעת הנ"ל, שני ההורים הוכרו כמסוגלים לגדל את הקטינה. כמו כן, הודגש כי הקטינה, בשל גילה הצעיר, זקוקה לשני הוריה ולמפגשים תדירים עימם. המומחית הוסיפה והעריכה כי התאמתה של האם כהורה משמורן במקרה דנן התיישבה גם עם "הלכת הגיל הרך" (הלכה אשר קובעת כי ילדים עד גיל שש צריכים להיות עם אמם).
באשר למרחק בין ההורים, המומחית קבעה כי למרות שמדובר במרחק ניכר, אין עסקינן בניתוק של הילדה מאביה. למעשה, המומחית הייתה סבורה כי יהיה ניתן לרפא את המרחק על ידי "קביעת הסדרי ראיה יצירתיים". בית המשפט קיבל את הדברים וציין בפסק דינו כי לעיתים, הגבלה על הורה לעבור למקום מגורים מסוים, באופן אשר עלול להיות בר השפעה עליו מבחינת עיסוקו ומשפחתו, איננה מתיישבת עם עיקרון טובת הילד (וזאת משום שהילד מושפע באופן ישיר ממצבו של ההורה המשמורן).
