הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו וחינכו הינם חלק מסמכויותיהם של הוריו. מיותר לציין כי הורים ראויים אמורים לנהל ביניהם דיאלוג פורה השם את עיקרון טובת הילד בראש מעייניהם. בית המשפט לענייני משפחה מתערב בהחלטות אלו רק כאשר ההורים אינם מסוגלים לגבש החלטה ולהגיע להסכמה ביניהם. החלטה זו ניתנת בהתאם לטובתו של הקטין.
הפרמטרים אשר נבחנו בפסיקה לצורכי הכרעה בנושא מקום מגורים של קטינים, הוקבלו לפרמטרים בנושאי הגירה. בית המשפט מנסה, אפוא, למצוא את האיזון שבין אינטרס הילדים ליהנות ממסגרת יציבה ובין החשיבות של קיום קשר בין הילדים לבין ההורה האחר. לקטינים אין צורך להגר ומובן כי הדבר נובע בדרך כלל מהחלטות שמקבלים הוריהם או מי מהם. עם זאת, אין בכך לפסול הרצון להגר או לעקור לעיר אחרת.
קראו עוד בתחום:
- בית המשפט קבע - הקטינים הורחקו לארה"ב שלא כדין
- משמורת הקטינים תעבור בגין מעבר דירה של האם
- בית המשפט לענייני משפחה ביטל העתקת מגורי האישה בגלל הילדים
- האם ההורים יחויבו במסגרת בחינת הכנסתם בדמי מזונות הקטין?
השאלה היא בסופו של יום מהי טובת הקטינים במצב בו מי מהוריהם מבקש לעבור למקום אחר, בין אם לעיר אחרת או למדינה אחרת, ללא קשר לצידוק המעבר.
השיקולים העומדים על הפרק הם – יכולת לשמר את הקשר עם ההורה האחר, אופי הקשר אשר יווצר עם ההורה האחר לאחר המעבר, הנטל אשר יוטל על ההורים, קשרים חברתיים הקיימים במקום מגוריו של הקטין, קשרים עם בני משפחה נוספים, מסגרות חינוכיות מיוחדות וכדומה. פעמים רבות פונה בית המשפט לבחון את רצון הקטינים. במקרים אלו, ינתן משקל רב לרצונם של הקטינים ככל שהם בוגרים יותר ומסוגלים להתייחס לסכסוך בין הוריהם בהבנה.
השופטים בוחנים בזכוכית מגדלת האם רצונם של הקטינים מתיישב עם רצונם האמיתי או שמא מדובר בדברי ההורה המשמורן היוצאים מפיהם. בנוסף, השופט רשאי לפנות לקבלת תסקיר מטעם פקידת סעד. תצהיר זה ינתח את המקרה לגופו ולעיתים ייתן גם המלצה להמשך ההכרעה בהליך.
זכויות ההורה המשמורן לצד חובותיו
זכות ההורה המשמורן, מכוח חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו, הינה החופש להעתיק את מקום מגוריו. עם זאת, מוטלת עליו אחריות מהותית, כהורה וכאפוטרופוס, לקיום הקשר בין הקטינים לבין ההורה האחר. אחריות זו מוטלת על ההורה המשמורן באופן מוגבר יחסית להורה שאינו משמורן, שכן להורה המשמורן יש את השליטה המרבית באורחות חייו של הקטין.
למעשה, מדובר בהתנגשות ברורה בין זכויות ההורים לבין עיקרון טובת הילד. יש לציין כי התנגשות זו כשלעצמה אינה מונעת מעבר. כאמור, לא שיקולי צדקת המעבר הם אשר עומדים בבסיס החלטתן של הערכאות המשפטיות, נקודת הוצא היא כי גם מעבר שאינו מוצדק מותר כל אימת שנבחנת טובת הקטין.
יפים לכך דבריו של השופט סילמן ניצן – "כבלי שיעבוד מוטלים עלינו כהורים. כבלים אלו אנו נוטלים על עצמנו ברצון ובאהבה. הורות פירושה בראש ובראשונה ויתור והקרבה, מרצון ואהבה".
