בית המשפט לענייני משפחה נדרש לבחון סוגיה העוסקת במעבר מגורים של הורה משמורן. מדובר במקרה בו בני הזוג גידלו משפחה בת שלושה ילדים בקיבוץ, וכשנה לאחר הגירושין האם המשמורנית הייתה מעוניינת לעבור למקום מגורים המרוחק כשעה נסיעה מהקיבוץ.
בני הזוג היו נשואים במשך שנים רבות ובמהלך נישואיהם נולדו להם שלושה ילדים. בתום הליך גירושין ארוך ומייגע, חתמו בני הזוג על הסכם גירושין. במסגרת הסכם הגירושין, האישה רכשה את חלקו של הגבר בדירת המגורים והאחרון רכש דירה בקיבוץ. בינתיים, האם החלה לקיים זוגיות עם בן זוג חדש ואף נולדה לה ילדה שהינה בת חצי שנה כיום. הסכם הגירושין קבע כי משמורת הילדים תיוותר בידי האם והאב יזכה להסדרי ראיה אשר לא יכללו לינה בביתו. בעקבות רצונה של האם להעתיק את מקום מגוריה ליישוב המרוחק כשעה נסיעה מהקיבוץ,האב הגיש תביעה לשינוי משמורת הקטינים.
האב טען כי אין לא כל בעיה שהאם תעתיק את מקום מגוריה מן הקיבוץ, כל אימת שהיא נשארת בסמיכות לקיבוץ. לטענתו, מרקם חיי המשפחה המתנהל בין הקטינים לבינו כיום עלול להיפגע בצורה דרסטית בגין המעבר המתוכנן. האב הוסיף כי וויתורו על משמורת הילדים במסגרת הסכם הגירושין נבע מהידיעה כי האם תישאר לגור עם הילדים בקיבוץ ובכך הוא יוכל לקיים עימם קשר חם ורציף. לדבריו, הילדים נעו בחופשיות בין הבתים ודה פקטו התקיים משטר הזהה למשטר של משמורת משותפת.
אישור המעבר עבור האם ושניים מהקטינים, קטין אחד ישאר עם האב
בנסיבות מקרה דנן, האם העידה בבית המשפט כי היא שואפת לשוב ולהתקרב למשפחת המוצא שלה. קרבה זו, לטענתה, היוותה את השיקול המרכזי למעבר. עם זאת, השופט ציין כי ניתן להתרשם שהאם הקימה משפחה חדשה וטובת משפחתה החדשה היא זו אשר עמדה לנגד עיניה. אולם, בית המשפט קיבל לידיו את תסקיר פקידות הסעד אשר קבע באופן מפורש שהאם עדיפה בתור הורה משמורן על הקטינים. אי לכך, פקידות הסעד המליצו להתיר את המעבר.
קראו גם:
- סבים יזכו להסדרי ראיה עם נכדם כאשר הם נושאים בדמי המזונות
- אמא לילד שהינו אזרח ישראלי - האם תקבל מעמד תושב?
- אימוץ בידי דודים לאחר בדיקת מסוגלות הורית
- התנהגות ההורים לפני ההליך המשפטי - שיקול במשמורת משותפת
השופט ציין כי לאחר עיון ממושך בכתבי הטענות אשר הוצגו בפניו, הוא מתי את המעבר תוך השארת אחד הקטינים במשמורת האב וקביעת משמורת משותפת על הילדים. השופט הוסיף כי השילוב של טענת מסוגלות הורית והתרת המעבר העלתה פגם מהותי. ראשית, השופט מתח ביקורת על התנהלותה של האם בכך שהיא "איימה במעבר" תוך שהיא מציבה לאב ולקטינים אולטימטום של מעבר. שנית, במציאות של מגורים בקיבוץ, שהינו סביבה מיוחדת ומגוננת, לא ניתן להגיע למסקנה של ממש בנושא מסוגלות הורית.
השופט התיר למעשה את המעבר, וזאת לאחר שהוא שמע את הקטינים בלשכתו וקבע כי זהו רצונם של הילדים. מדובר בבת גדולה ושני אחיה הקטינים. הבת הביעה כאב גדול בשל המעבר ובו דאגה מניתוק קשרים חברתיים מחד, ורצון להשתלב במקום המגורים החדש מאידך. הבת הוסיפה כי חרף הניתוק היחסי מאביה, היא הייתה מעוניינת לעבור עם אמה.
האח עימת את אחותו עם העצב החשוף אך זו האחרונה הייתה נאמנה לשלה. השופט הדגיש כי "ניכר שהבת מעוניינת שלא יפרידו בינה לבין אמה, וכך גם רוצה הבן להמשיך ולהיות בקשר עם אביו". בית המשפט קבע בהחלטה חריגה ביותר כי אחד הבנים ישאר לגור בקיבוץ, תחת משמורת אביו, ואילו אחיו ואחותו יעבור לגור עם אימן בקרבת בני משפחתה.
