כמעט בכל גירושין (וגם בהליכי אימוץ), אשר "שותפים" להם בני זוג ולהם ילדים, עולה שאלת המשמורת במהלך הדיונים המשפטיים. בניגוד לשאלות של רכוש ומזונות האישה, ידוע כי בענייני ילדים הצדדים לרוב מתבצרים בעמדותיהם שכן כל אחד מן ההורים רוצה חזקה גדולה ורחבה על ילדיו. פעמים רבות, בבואו של בית המשפט לענייני משפחה לקבוע מיהו ההורה המתאים ביותר לגדל את הילדים, נערכת להורים בדיקת מסוגלות הורית.
מי מבצע את הבדיקה?
בדיקת זו הינה בדיקה הנעשית על ידי מומחים כגון פסיכולוגיים ופקידות סעד הממונים מטעם בית המשפט לענייני משפחה. מומחים אלו מבצעים להורהים ראיונות פסיכולוגיים ובדיקות אישיות על מנת לאמוד על מסוגלותו ההורית של הנבדק.
בדיקת מסוגלות הורית נועדה על מנת לאפשר לבית המשפט לבחון את התנהלות ההורה מול הילד, אישיותו של הנבדק, והמודעות שיש לו לגבי צרכיו של הילד, לרבות צרכים רגשיים. הורה בעל מסוגלות הורית חייב להיות בעל רגישות גם למצוקותיו של הילד ועליו להפגין יכולת התמודדות עם מצוקות אלו.
קראו עוד בתחום:
העיקרון המנחה בבדיקת מסוגלות הורית, כמו גם בבחינת סוגיות של משמורת ומזונות, הינו עיקרון טובת הילד. בדומה לתסקיר של קצינת מבחן, חוות דעת של מומחה רפואי או תחשיב של שמאי מקרקעין, גם בחינת מסוגלות הורית נתפסת בבית המשפט כחוות דעת מקצועית לכל דבר. עם זאת, יש לזכור כי הפוסק הסופי תמיד יהיה בית המשפט, ולא אחת קובעים השופטים החלטות אשר מתיישבות בסתירה לבחינת המסוגלות.
הבעיתיות באופן ביצוע הבדיקה
קיימת בעיתיות רבה בבדיקת המסוגלות ההורית ממספר בחינות. ראשית, הבחינה תלויה לא אחת גם באופיו של הבוחן ובאופי שבו מתבצעת הבדיקה. שנית, בעניינים שאינם קצובים (כגון רכוש או הסכמים), וכאשר בילדים והוריהם עסקינן, לעולם לא תהיה תשובה אחת נכונה ותמיד ניתן יהיה לפרש את יחסי הצדדים בצורות רבות.
זאת ועוד, בית המשפט, על פי רוב, נוהג שלא לערב את הילדים בשאלת המשמורת, שכן התפיסה היא שאין הם חלק מהסכסוך שנתגלע בין הוריהם. כמו כן, מדובר בהחלטות אשר נוגעות לעתיד, וכן ידוע שהעתיד דינו להשתנות וכל החלטה לגבי משמורת מקבלת מימד של ניבוי ותחזית.
השופטים למעשה מנסים להתחקות אחרי טובת הילד בעניין השנים שיבואו ולא רק בהתאם לצרכיו המיידיים. בחינת מסוגלות הורית מסתיימת בהמלצה וחוות דעת לגבי שאלת המשמורת על הילדים, בנוגע להסדרי ראייה, משמורת משותפת, אימוץ וכו’.
