במהלך גירושין, זוגות נאלצים לבצע חלוקת רכוש של הנכסים המשותפים אשר נצברו במהלך נישואיהם. כיצד, אם כן, יש לפרק את השיתוף במניות של חברה משותפת, אשר האישה או הבעל הינם בעליהן? סוגיה זו מונחת מפעם לפעם לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה. במקרה דנן, מדובר היה על חברה מסחרית בתחום הפרסום אשר הגבר החזיק במחצית ההון הנפרע שלה, ובמחצית האחרת החזיק שותפו.
התובעת טענה כי הדרך הראויה לחלוקת מניות החברה הייתה להורות לה מחצית משווי המניות מחלקו של הבעל נכון ליום הפירוד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. לטענת התובעת, קבלת המניות הינה חסרת תוכן, זאת משום שהנתבע והחברה חד הם. כמו כן, האישה הוסיפה כי הידע והמוניטין של החברה נמצאים בגופו ובמוחו של הנתבע ועל כן מכירת החברה כעסק חי (כאשר הגבר ממשיך לעבוד בה) הינה הדרך היעילה ביותר לפירוק השיתוף.
התובעת סברה כי לא ניתן לחלק את החברה בעין משום שבמקרה זה היא תקבל 25% ממניות החברה ולא תוכל לעשות בהן דבר משום שמדובר בכספים אשר מחולקים כשכר לעובדים ולבעלי המניות שהינם עובדים בעצמם. במקרה זה, בעלה לשעבר יחזיק גם הוא ברבע ממניות החברה, אך היות והוא מנהל העסק, הוא יוכל לעלות את שכרו בעוד האישה לא תזכה לכל תמורה.
סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע כי הליכי ביצוע בתובענה לפירוק שיתוף בכנס של בני זוג מבוצעים על פי החלטת השופט ותחת פיקוחו. השופט טירקל בחן סוגיה זו וקבע כי הצורך לערוך הסדר ממנוי בין בני זוג, אשר ינתק את הקשר ביניהם במועד הגירושין, הינו חשוב ביותר. כמו כן, כיום ניתן לחשב באופן מדויק ביותר את שווי העסק וערכם של חלקיו השונים. כמו כן, קיים טעם נוסף בפירוד מוחלט בין בני זוג גרושים, זאת על מנת שלא לאלץ את הצדדים להמשיך ולקיים קשר ביניהם. במילים אחרות - בחברה משפחתית קטנה, המהווה מעין חברת יחיד, אין לחלק את המניות בין בני הזוג בעין ע"י רישום מחצית המניות ע"ש האישה.
בית המשפט ציין כי במקרה זה אמנם אין מדובר בחברה משפחתית אך יפים הדברים שנאמרו ונקבעו בפסיקה שצוטטה לעיל גם בתביעה זו. בפסק הדין נכתב כי מדובר בחברה אשר הנתבע הוא בעל מחצית מניותיה, הוא אשר מנהל את החברה, הוא בעל הידע המקצועי ולפיכך, הוא בעל הסמכות המקצועית והניהולית. כמו כן, הנתבע אף ציין שמבין החלופות שהציע האקטואר לחלוקת המניות הוא רואה בחלופה המאפשרת להמשיך ולנהל את העסק כעסק חי כחלופה היחידה הרלוונטית.
בית המשפט מינה אקטואר על מנת לחשב את חלקו של הנתבע בשווי מניות החברה. על פי חוות דעתו של האקטואר, עמד חלקו של הגבר בחברה בשיעור של כ-550,000 שקלים. אי לכך, השופט קבע כי האישה במקרה דנן זכאית למחצית מסכום זה.
